139

109 לקוטי חייבים לקיים את המצוות, אלא ש,משפטי התורה"% עצמם אומרים, שבמקרה של סכנה משפטי התורה הם להציל את הנפש, כי הם באופן כללי ,רחמים וחסד ושלום בעולם"*.

אך הרמב"ם מציין זאת, ולומדים זאת, דוקא ממצוות השבת, כי הדבר מודגש וגלוי יותר בענין השבת, כדלעיל.

ולפי האמור לעיל מתורצת קושיית המפרשים**, שהרי, לכאורה: הפסוק ,אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" מדבר על האדם עצמו. אמנם מובן, שלומדים מכך לגב כל המצוות ש,יעבור ואל יהרג", וכן לגבי חולה שיש בו סכנה, שהוא בעצמו מותר בחילול שבת. אך מנין ניתן לדעת שהכוונה היא ליהודי אחר, אשר הוא מצווה לחלל שבת כדי להציל יהודי זולתן9'?

אלא, כאמור, הדבר מובן: בעצם הצלתו של היהודי, הרי כל יהודי העוסק בכך מקיים על ידי כך את ה,אות" בין הקדוש-ברוך-הוא. לבין ישראל.

אחר'ג

2 ,שבת הגדול" ופרשת אחר?

לפי כל האמור לעיל יש להסביר את הקשר של ענין זה לשבת שלפני פסח, שבת הגדול, אשר בה נקראת בשנה זו (תשד"מ*) פרשתנו, פרשת אחרי:

אדמו"ר הזקן מציין בשולחן ערוך%9 את הסיבה לכך ששבת זו נקראת ,,שבת הגדול": ,שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול, שפסח מצרים היה מקחו מבעשור לחודש .. ואותו היום שבת היה . וכשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושים כך, אמרו להם זבח פסח הוא לה', שיהרוג בכורי מצרים. הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל, ולא רצו, ועשו הבכורות עמהם מלחמה, והרגו הרבה מהם .. וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת, וקראוהו שבת הגדול".

כלומר, עשיית המלאכות * הכרוכות ב,מקחו מבעשור לחודש", אשר חל בשבת, על ידי ישראל באותה שבת, אשר גרמה לאמירתם לבכורי מצרים ,זבה פסה הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים", היא אשר הביאה לידי כך,