131

4 לקוטי

ש,ביום הזה יכפר עליכם":, ובלשון הרשב"א*: ,עיקר כפרתו של שעיר המשתלח משום תוקפו של יום הכיפורים הוא" - ולכן, אם הוא מבעט ביום הכיפורים, שהוא ,תוקפו" של השעיר, הריהו במילא מנגד ומבטל את הכפרה שמצד השעירי.

דוקא כאשר ,מאמין בכפרתו" של יום הכיפורים, ישנה כפרת השעיר והוא במילא מכפר על כל העבירות.

2) ולהעיר מתו"כ פרשתנו עה"פ (טז, ל) ובקרבן אהרן שם.

3) שבועות שם ד"ה קשיא אשמעתין.

4) עפ"ז נמצא דיש חילוק בסוג מבעט בכפרת יוהכ"פ כמו שהוא בזמן הבית ובזמן הזה: בזה"ז ד,עצמו שליום הכפורים מכפר" בפ"ע הרי עצמו של יום אינו חל ופועל במילא על האדם, כ"א רק - כאשר ישנה אצלו ה,שב" לה' בכללותו עכ"פ;

משא"כ. בזמן הבית, שהמכפר הוא שעיר המשתלח, אלא שהוא מצד תוקפו של יוהכ"פ, והיינו שגוף ועצם הכפרה הוא לא מחמת עצמו של יום, כ"א מצד פעולת השעיר. ובזה י"ל שגם אם אין התנועה ד,שב"* - מכפר. ורק כאשר הוא מבעט בכפרתו של יום, שחושב או שאומר שאין יוהכ"פ מכפר (סניגור נעשה קטיגור), בזה דוקא הוא מבטל תוקפו של יוהכ"פ בהשעיר. ועצ"ע.

אחרל גב

ח. השעלר מוחק בגמים; *יוה"כ מרומם למדריגה הנעלית מכל בפגם

הסבר ההבדל בין כפרת שעיר המשתלח וכפרת ,,עצמו של יום" על פי פנימיות הענינים = יש לומר:

עלדידי כל חטא נעשים שני ענינים: א) עלדידי מעשה החטא (ביחד עם

התאווה שבזה) נברא ,קטיגור", נוצרת מציאות רע בעולם (בלשון הקבלה והחסידות: מוסיף חיות

בקליפה). ב) נעשה פגם בנפש.

בכדי לבטל את הקטיגור (הנפש והגוף של ה,קליפה"+) - את זה פועל השעיר המשתלחיי, שהוא ,מכפר על כל עבירות שבתורה" (ובעבירות חמורות נדרשת עמו גם התשובה - כדי לבטל את התענוג שהיה לו בשעת עשיית העבירה, שהולידה את נפש הקליפה*'), ובדרך ממילא מתבטל גם הפגם שהוא עשה בנפשו.

אך זה ש,,עצמו של יום מכפר", הוא מפני שיום הכיפורים מציב את האדם בכזו מדריגה שלגביה לא קיים כל ענין הפגמים*.