118
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מבהירה התורה, שכיון שייתכן שיהודי ייכשל ח"ו בדברים בלתי רצויים שבעולם, אל לו להתייאש ח"ו, אלא עליו לדעת שישנו ,אחת בשנה", אשר ,יכפר עליכם לטהר אתכם".
ג. ,ואל *בוא..." - מדוע לא ,אחר? מותם מיד":
אך אין זה הסבר מספיק לכך שהתורה מעכבת את הציווי ,ואל יבוא בכל עת אל הקודש" עד לפרשת אחרי מות, כי אמנם יום הכפורים קשור ל,תורת בהמה חיה ועוף" ול,תורתו של אדם", אך בכל זאת הציווי ,ואל יבוא בכל עת אל הקודש" - ,שלא ימות כדרך שמתו בניו" - הוא ענין שצריך היה להזהיר עליו, לכאורה, מיד לאחר ,שמתו בניו".
אף אם נאמר שהציוי ,ואל יבוא..." אכן נאמר ,אחרי מותם מיד"? ורק נכתב בתורה כאן, שלא לפי סדר אמירתו?, ואין מוקדם ומאוחר בתורה5,
בכל זאת, לפי הידוע שכל פרט בתורה הוא מדוייק<, סביר לומר, שהתורה קבעה את הציוי ,ואל יבוא..." רק כאן, משום שההכרח באזהרה זו עצמה?, להיפך מהתנהגות שני בני אהרן, מתעורר בעיקר לאחר הפרשיות של ,תורת בהמה חיה ועוף" ו,תורתו של אדם"*?,
ולא רק משום שציווי זה קשור ליום הכפורים, שהכניסה ,אל הקודש" אסורה ,.בכל עת" ומותרת רק ביום הכפורים? - וענין יום הכפורים צריך להופיע, כדלעיל, דוקא במקום זה בתורה.
ד. החטא - רצוא ללא שוב
ויש לומר, שההסבר לכך היא:
הערות
- 3. ל' הרמב"ן כאן - אלא שכוונתו ב,מיד" היא למחרתו (כנ"ל הערה 5. ולהעיר מתוס' שבהערה 14), אבל בגיטין שם מפורש שנאמרה באותו היום. וראה הערה 11.
- 4. ראה רמב"ן כאן. וראה הערה 29.
- 5. פסחים ו, ב. ובכ"מ. פרש"י (בראשית ו, ג. וישלח לה, כט. שמות ד, כ. ועוד).
- 4. אחר' א שיחות 4
- 6. שלכן יש טעם בכ"מ שנאמר בתורה באופן שאין מוקדם ומאוחר (ראה של"ה חלק תושבע"פ (תב, ב). ועוד).
- 7. ולהעיר, דוה שפרשת אחרי מות נאמרה ביום שמיני למילואים הי" (לא מצד ענין יים הכפורים, כ"א) רק בשביל האזהרה ד,אל יבוא בכל עת גו'" (ראה פרש"י גיטין שם ד"ה ופרשת אחרי מות).
- 8. משא"כ לפי' הרמב"ן (ד,הקדים הכתוב האזהרות שהזהיר את ישראל שלא ימותו . בטמאם את משכני .. ואח"כ כתב אזהרת היחיד". ועד"ז הוא בראב"ע ריש פרשתנו. וראה פתיחת הרמב"ן לספר ויקרא ושם שמיני יא, א) - בנוגע הקשר תוכני בין ר"פ אחרי לפרשיות שלפנ"ז.
- 9. פרש"י פרשתנו טז, ג. וראה פרש"י שם, ב (ומדרשו). וראה מפרשי רש"י.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.