96

נדון בסימני ראש וזקן", אלא) גם ש,נידון .. בסימני נגעי עור בשר כו'":

המילים ,קרח הוא" בפסוק הינם פירוש וטעם על כך ש,טהור הוא": ,קרח הוא" מדגיש שמקום הראש בו קיימת הקרח אינו ,,מקום שער" (שלכן אין שם נתקין, שהוא ה,נגע שבמקום שער")"; והיות שאין זה ,מקום שער" - הרי בדרך ממילא חל על זה הגדר של ,עור בשר", ונגע במקום זה נידון ,בסימני נגעי עור בשר".

זאת אומרת, רש"י לא אומר כאן שני דינים שונים, דין אחד ש,טהור מטומאת נתקין, שאינו נדון בסימני ראש וזקן שהם מקום שער", ודין נוסף במה הוא כן נידון (,בסימני נגעי עור בשר") - כי אם, רש"י לומד שהפסוק אומר כאן דבר אחד: ,קרח הוא טהור הוא", מכיוון ש,קרח הוא", חדל מקום מלהיות ,מקום שער", ובמילא - ,טהור מטומאת נתקין שאינו נידון בסימני ראש וזקן שהם מקום שער אלא בסימני נגעי עור בשר בשער לבן כו'"*.

[לעומת זאת בדרך ההלכה, ש,נתק" הוא סוג אחר של נגעים (ש,ניתק משם השיער") - זאת אומרת שבמקום הבשר

תזריע ג

יש סוג אחד של נגעים, ובראש ובזקן יש סוג נגעים שני - הרי: מהנאמר ,קרח הוא" ניתן רק לדעת שכאשר ,ימרט ראשו" לא חל דין של ,נתק"; ולאחר מכן הפסוק מחדש שקיים סוג נוסף של נגעים - קרחת וגבחת, וכנ"ל (סעיף ב') מ'תורת כהנים' ש,דבר הלמד מענינו ... כשהוא אומר וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם .. שאינו טהור מכל טומאה אלא מטומאת נתקים בלבד", זאת אומרת, שלולא הפסוק בהמשך יש מקום לומר שבקרחת ובגבחת אין כלל דין של נגעל].

ועל פי זה מובן מה שרש"י מציין במפורש גם את הסימנים ,,בשער לבן ומחיה ופשיון": בכך מדגיש, כי מה שמקום זה נידון בסימני נגעי עור בשר, הוא לא רק רק מצד הדין (שלמדים מהפסוק ש,נידון .. בסימני עור בשר"), אף שהוא סוג אחר של נגע - אלא זהו מלכתחילה דבר אחד: מכיוון שפקע הגדר של ,מקום שיער", הרי ממילא חלים עליו כל הגדרים של נגע במקום עור בשר.