92

שיחה ג

תזריע ג

א. פרוש רש"י על ,קרח הוא טהור הוא"

בפסוק' ,ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא", מתעכב רש"י על המילים ,קרח הוא טהור הוא" ומפרש: ,טהור מטומאת נתקין, שאינו נדון בסימני ראש וזקן שהם מקום שָער, אלא בסימני נגעי עור בשר, בשער לבן ומחיה ופשיון".

הטעם לכך שרש"י אינו מפרש את הפסוק כפשוטו [ש,טהור הוא" בא לשלול סברא שעלדידי ,ימרט ראשו"

יהיה האדם טמא], אלא ש,טהור מטומאת נתקין", יש לומר לכאורה?, ובהקדים:

בנוגע לטומאת נתקין מוצאים מחלוקת': הרמב"ן" לומד שנתק פירושו .נִיתֶק מָשֶם השָער", שנשר מראשו או מזקנו שער בשטח כ,גריס", ולכן, אם באותו מקום ,נולד שם

השער הזה הצהוב הדק הלקוי, הוא סימן טומאה"ל.

אמנם רש""% לא מפרש כך. על הנאמר בפסוק קודם לכן ,נתק הוא" אומר רש"י - ,כך שמו של נגע שבמקום שער" (וכאשר בנגע שבמקום שער נוצר סימן של שער צהוב או פשיון, אז הוא נטמאי), ואינו מפרש שהנגע מתבטא ב;נתק" - בעצם העובדה ש"ניתֶּק משֶם השער".

ולפי זה: אילו היינו למדים שנתק ענינו ש,ניתק משם השער" אזי אפשר לפרש בפשטות, שהפסוק ,ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא", הבא לאחר פרשת נגעי נתק, בא לשלול את הסברא ש,ימרט ראשו" יוצר טומאה (כי זהו נגע בראש וזקן - נתק - שהרי נשר שם מהשער שבראש),

מבהיר איפוא הפסוק שבשעה ש,ימרט ראשו" (או מלפניו או מלאחריו), אין וה נתק - נגע בראש,