62
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
0 לקוטי על כולם שהרמז לשיעור ההשתחויה מצוי בפסוק שבו מתוארת בתורה ההשתחויה שבבית המקדש לכל פרטיה.
אך המחלוקת ביניהם היא באיזה חלק של הפסוק נרמז שיעור ההשתחויה, בהתאם לתוכן הכתוב, לפי מחלוקת הנ"ל בסברותיהם השונות.
וההסבר לכך הוא:
בפסוק זה יש שלשה חלקים: תחלתו ,וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית", המתארת את הגורם להשתחויה; אמצעו - ,ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו" - תיאור פעולת ההשתחווה עצמה; וסיום הפסוק ,והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו" - משמעות ומטרת ההשתחוואה.
ולפי זה ניתן לבאר את חילוקי הדעות:
אם סוברים ששיעור ההשתחויה הוא חלק ממהות השהייה, והוא כשיעור כל סדר ההשתחוואה לכל פרטיו - אז יש לומר ששיעור ההשתחויה נרמז בקריאת הפסוק כולו, שבו מתואר כל סדר ההשתחוואה. כשכוללים גם את תחלת הפסוק, את הגורם להשתחויה, הרי זוהי משמעות השהייה בבית המקדש, הכוללת את כל הפרטים לפי הסדר: הגורם - ראיית העם ברדת האש
וכו' (ראיית השכינה), וההודאה הנכללת בה.
ההשתחוואה,
אם מסבירים ששיעור ההשתחויה אינו בגדר של שיעור שהייה, אלא כמהות מיוחדת של השתחוואה, אז יש לומר, שהכוונה היא לקריאת החלק מן הפסוק המתאר את פעולת ההשתחוואה, ,ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו".
לפי ההסבר השלישי שהובא לעיל שהכוונה היא לשני הענינים, שההשתחוואה נגרמת מצד השהייה, אז סביר שאין די בקריאת חלק הפסוק המדבר על פעולת ההשתחוואה, אלא הכוונה היא לקריאת המשך וסיום הפסוק, המבטאים את משמעות ההשתחוואה, ,והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו" - בחלק זה של הפסוק מובע שזוהי השתחוואה בעלת תוכן ומשמעות, השתחוואה עם שהייה.
ח. בין הבבלי לירושלמי
לפי זה מובן גם ההבדל בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי, שבתלמוד הבבלי'3 מובאת הדעה ,כמימריה דהאי פסוקא", שהשיעור הוא אמירת הפסוק כולו, ואילו בתלמוד הירושלמי* כל הדעות הן רק בקשר לסוף הפסוק (מ,ויכרעו" והלאה):
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.