33

19 לקוטי הנחושת נבלע איסור הנותר, צריך היה לחול הדין ,ישבר" על הכלי, אפילו לאחר פליטת הבליעה, לכאורה?

ומכך ניתן היה להסיק ולדייק, שהטעם לדין ,ישבר" בכלי חרס, אינו דין בכלי עצמו, אלא משום הבליעה שבו, שאין אפשרות להסירה מכלי חרס.

- את זאת מבהיר רש"י על ידי הפרדתו בין שני הפירושים, אודות כלי החרס וכלי הנחושת, בביאורה של המילה ,ומורק" - ,לשון תמרוקי הנשים...", שמשמעותו, כפי שמסביר רש"י במגילת אסתר5, ,דברים המצחצחין", ובכך רוצה רש"י לומר שהדין ,,ומורק" דומה לדין ניבוס דם החטאת.

כלומר: שני הדינים בפסוקנו (וכלי חרש... ואם בכלי נחושת...) הם מעין שני הדינים בפסוק הקודם (כל אשר יגע... ואשר יזה מדמה...):

א) הדין ,וכלי חרש...", שממנו אין להסיר את הבליעה, דומה לדין של ,כל אשר יגע..." - ,דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה", אשר משום שמדבר האוכל אין אפשרות להוציא את הבליעה של בשר הקודש, לכן הדין הוא - ,יקדש, להיות כמוה".

ומעין זה הוא הדין לגבי כלי חרס, שהוא נעשה ,כמוה", כבליעת הנותר, ולכן חלה עליו החובה ,ישבר".

ב) הדין ,ואם בכלי נחושת...", שיש אפשרות לפלוט ממנו את הבליעה, הוא מעין הדין ,ואשר יזה מדמה על הבגד", שמשום שניתן להסיר את הדם מן הבגד, הרי הדין במקרה זה איננו ,יקדש, להיות כמוה", אלא ,,תכבס" -

ומעין זה בעניננו, משום שהבליעה יכולה להיפלט מכלי הנחושת, אין חלה חובת שריפת (ושבירת) הנותר על הכלי, אלא על הבליעה בלבד?.

ור שמורק ושוטף" בדומה ל,תכבס"

לפי האמור לעיל, ש,ומורק ושוטף" הוא בדומה לדין ,תכבס", לגבי דם החטאת, יש לומר יותר מכך, שבזה שרש"י. מפריד בין שני הפירושים באמצעות ביאור המילה ,ומורק", הוא רומז לכך, שהדין ,ומורק ושוטף" אינו בדומה לדין ,,ישבר",