29
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
א. ,וכלי חרש... ישבר"
בדיני החטאת שבפרשתנו' אומרת התורה?: ,וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחושת בושלה ומורק ושוטף במים".
רש"י מצטט את המילה ,ישבר" ומפרש: ,לפי שהבליעה נבלעת בו נעשה נותר והוא הדין לכל הקדשים".
לגבי ההסבר לכך שרש"י צריך (א) להסביר את טעמו של הדין ,ישבר":, ו(ב) להוסיף ,,והוא הדין לכל הקדשים" - יש לומר בפשטות:
הפסוק ,וכלי חרש..." מופיע בהמשך לפסוק הקודם, שבו כתוב דין ,דם חטאת" - ,ואשר יזה מדמה על הבגד... תכבס במקום קדוש", שחובה זז קיימת רק בקרבן חטאת, ולא בקרבנות אחרים. ולפי זה צריך היה להסיק*, שהפסוק ,וכלי חרש...", המופיע מיד אחר כך, עוסק אף הוא
בדין המיוחד לחטאת*, שמפני חומרתו של קרבן חטאת, חובה להסיר מיד את בליעת החטאת מן הכלי, כדם החטאת מן הבגד. ולכן אומרת התורה, שכלי חרס, שממנו אי אפשר להסיר בליעה, כדברי רש"י ,,כלי חרס .. אינו יוצא מידי דפיו לעולם", ההלכה היא - ,ישבר" -
ורש"י שולל סברה זו, ומציין שההלכה ,ישבר" אינה קשורה לחומרת החטאת, אלא ,לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים", (שהרי בכל הקדשים קיים דין נותר)? = ולא כדין דם החטאת, המופיע בפסוק הקודם.
אך את זאת יש להבין: מהו ההכרח להסביר בפשוטו של מקרא, שהטעם הוא משום איסור נותר, ו,הוא הדין לכל הקדשים"* - ולא, כפי שנראה,
הערות
- 1. יז ואילך.
- 2. שם, כא.
- 3. והרי לא פרש"י טעם ד,אשר יזה מדמה על הבגד גו' תכבס במקום קדוש" שבפסוק שלפנ"ז - אף שברמב"ן שם (ועוד) פי' הטעם ,,שלא יצא חוץ לקלעים" [אלא שי"ל שמובן הוא מפרש"י שלפנ"ז ד,,יקדש" היינו ,,(תאכל) כחומר שבה". ואכ"מ].
- 4. ראה גם רמב"ן (לעיל סוף פסוק יח): וחידש דינין הרבה בנבלעים מן החטאת.
- 5. שיחות 56
- 6. וכ"ה שיטת הרמב"ם - הל' מעשה הקרבנות פ"ח הי"ד. וראה לקמן סעיף ט.
- 66. בד"ה ומורק ושוטף, וכדלקמן סעיף ב.
- 7. וראה ראב"ד הל' מעה"ק שם. וראה לקמן סעיף ט.
- 8. הכרחו של רש"י שהוא מצד ,הבליעה שנבלעת בו" (ולא גזה"כ מצד עצם הבישול*) -
- 10. *) ראה זבחים (צה, ב) ,,בישול בלא בילוע מאי" פרש"י ותוס' ד"ה אלא - שם צר א. רא"ש ע"ז עה א (פ"ה סל"ו). ועוד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.