20

ועל כך מביא רש"י ,משל למלך שזעם על אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חיבתו": כוונת רש"י כאן היא כפשטות לשונו, שהמלך ממעט רק ב.סירחון". ופירוש הדברים:

,סירחון" אינו עצם הדבר, אלא דבר שני הנובע ממנו - ויחו הרע של הדברי?. זאת אומרת: מצד החיבה לאוהבו, המלך משתדל שכלפי חוץ ייראה כאילו החטא אינו כה חמור - מיעוט של סירחון החטא.

ובדומה לכך בנמשל: הן אמת כי עצם החטא של ,חטאת הקהל" חמור הרבה מחטאו של הכהן המשיח - אך מצד חיבתם של ישראל, הקדוש-ברוךהוא כביכול ממעט ב,סירחון" החטא, כאילו החטא אינו כה חמור - וזה מתבטא בכך שבתורה נאמר בפירוש רק

4) להעיר מלקו"ש חי"ג (ע' 53) בפי' לשון רש"י (קרח טז, כב) מלך בו"ד שסרחה עליו מקצת מדינה - כי לא היתה כוונה למרוד בהמלך. ע"ש. ועפ"ז מובן מה שנקט רש"י כאן גם במשל הראשון לשון ,סרחה" - כי גם בנדו"ד אין כאן חטא במזיד כ"א שוגג (או ,טעו .. ועשו כו'"), ולכן רק ,סרחון" יש כאן.

וע"פ המבואר בפנים יומתק ג"כ מה שנקט רש"י כהגירסא ,מלך שזעם על אוהבו", ולא ,שבעס" (שטמ"ק וע"י זבחים שם), ובפרט שכעס הוא לשון יותר רגיל בפרש"י* (וראה פרש"י בלק כג, ח) - כי ,זעם" הוא גם ,ענין מאיסה" (ס' השרשים להרד"ק בערכו), מתאים לענין הסרחון.

,ואת כל חלבו ירים", כאילו לא צריך להקריב את היותרת ושתי הכליות, דבר היוצר רושם שחטאת הקהל קלה*י יותר מפר כהן המשיח.

[ולכן לא אומר כאן רש"י כי ,מיעט בסרחונו" משמעו ,קיצר בדברים" - כי, אם כדי סתם לקצר בדברים, לא היה צריך להופיע בתורה גם הפסוק ,ואת כל חלבו גו'", כנ"ל5; אלא כוונת רש"י בפירושו על התורה היא במובן הפשוט של המילים, כאמור].

5 היחס בין הקב"ה וישראל - ,מלך" ו/ואוהבו"

על פי זה יובן גם מדוע מביא רש"י ,ומשל למלך" דווקא (ולא משל מסתם שני אוהבים):

משל מסתם אוהב - אינו יכול לשמש דוגמא למקרה שלפנינו. כאן מדובר אודות חטא בדוגמת ,סרחה עליו מדינה .. כולם סרחו", הגורם לכך ש,אין פמליא שלו מתקיימת .. חס ושלום נסתלקה הקדושה" - זאת אומרת, חומרתו של החטא מתבטאת לא רק בכך שעשו דבר שהוא נגד הרצון, אלא נגד רצון המלך, והחטא גרם לכך ש,אין פמליא שלו מתקיימת", שבכך כביכול בטלה המלכות שלו באופן כללי. העובדה שסתם אדם יוותר וימעט