4

הלכות נדרים - שהמצוה היא ,שישמור מוצא שפתיו ויעשה. כמו שנדר", שהרי, לכאורה, זוהי אריכות מיותרת וכפל לשון.

ולהעיר, שבמנין המצוות בתחלת ספר היד החזקה*: מציין הרמב"ם רק ענין אחד - ,לקיים אדם כל מה שיוציא בשפתיו..." - כי שם סגנונו קצר ביותר.

אמנם, לשון זו של הרמב"ם היא עלפי לשון הפסוק ,מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת", ודרכו של הרמב"ם בספר היד היא לצטט לשון הפסוקים. אך בכל זאת דחוק קצת לומר כך, אם אין מכך שום מסקנה להלכה.

ולכן סביר לומר, שאין זה סתם כפל לשון, אלא יש כאן שני חיובים ודינים שונים: א) שישמור מוצא שפתיך (מוצא שפתיך תשמור), ב) ויעשה כמו שנדר (ועשית כאשר נדרת).

ההסבר לכך הוא: בכל נדר יש שני ענינים: א) דיבור בפה - המילים שנאמרו בפי הנודר. ב) תוכן הדיבור, משמעות הנדר וכוונתו.

ואלו הם שני הענינים שבפסוק: א) מוצא שפתיך תשמור - המילים שדיבר בפיו. ב) ועשית כאשר נדרת - לקיים את תוכן הנדר.

ה. רבי - מוצא שפתיך; רבנן - כאשר נדרת

לפי זה יש להסביר את המחלוקת בין רבי לבין רבנן לגבי מי שנדר קטן והביא גדול האם יצא או לא יצא ידי חובתו, שמחלוקת זו תלויה באופן שבו מגדירים את החובה של ,ועשית כאשר נדרת":

רבי סובר שמתחשבים רק ב;מוצא שפתיך", ושתוכן הנדר - ,כאשר נדרת" מוגדר בהתאם לניסוח של הנדר בדיבור בפה.

ואילו רבנן סוברים שהעיקר הוא - ,ועשית כאשר נדרת", לקיים את תוכן הנדר, למרות שאין זה כל כך בהתאם לדיבור הפה - מוצא שפתיך. כלומר, קיום הנדר בדיוק לפי ,מוצא שפתיך" אינו מעכב.

וכל אחד מהם נוקט לשיטתו, כפי שאנו מוצאים במספר מקומות בגמרא מחלוקת בין רבי לבין רבנן לגבי ביטוי המופיע בתורה ובדברי חז"ל, וכן בלשון בני אדם - שלדעת רבי הכוונה היא כפשוטו ממש בכל הפרטים, דברים ככתבן. ולדעת רבנן אין הכרח לקבל את הדברים כפשטות הלשון בכל הפרטים, אלא בהתאם לתוכנם הכללי בלבד, כפי שדובר בהרחבהל*.