408
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ג
יו"ד שבט
אאשר קבלת מכתבו מה' אדר, וכן המכתב לרעיתי תי', ובשמה ובשמי אביע ת*ח על דבריו והשתתפותו בצער כולנו, שגם כבודו בכלל.
איתא ברבנו יונה פ*ג דברכות דניחום אבלים מה"ת אפילו אבלים בעצמם ינחמו זה את זה.
והנה בהשקפה ראשונה אינו מובן, דבמה ינחם אבל את אבל חברו, והוא בעצמו שרוי באבילות כמותו.
אבל זה עצמו שמראה להאבל שאינו בודד בצערו, ואשר יש שני ושלישי וכח הרוצה לנחמו אלא שמגודל הכאב אינו מוצא במה לנחם. זה עצמו נחמה היא.
ידועים דברי רבנו הזקן באגרת תנחומים שלו, אשר רוחו של זה שנסתלק, עומדת בקרבנו ממש, ואדרבה אשתכח בזה העולם יתיר [מ]בחיוהי ומקבלים זה ע'י התקשרות בדרכיו. ונקודה הפנימית בדרכיו הלא ה" שכל אחד ואחת ישתתף בעבודתו הוא, מושלבים ומאוחדים ע"י אהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל.
ומובטחני אשר גם כבו' ימשיך ללכת בדרך זו, ואדרבה ביתר שאת ויתר עז, כי זהו דרישת השעה.
ואסיים בדברי חתימתי בהקדמתי לקונטרסי, אשר כ"ק מו*ח אדמו"ר מה עד כאן עמד ומשמש אף להלן עומד ומשמש.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.