305

ונקודת הענין -- שגם כאשר היו בנ"י במעמד ומצב שמצד הכחות הגלויים היו בתכלית הירידה וההעלם כו', מצב של התעלפות כו', עד כדי כך, שהי' מקום לטענה ,הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"יי, אעפ"כ, מצד העצם הרי הם בתכלית העילוי, אלא שה" צורך שהעצם יבוא בגילוי, וענין זה נעשה ע"י ה,שמות", כאמור, שע"י הקריאה ב,שם" מתגלה עצם הנפש, באופן שנמשך גם בכחות הגלויים, עד להתלבשות באברי הגוף בפועל ממש.

י. ע"פ האמור לעיל, יש לבאר את הקשר והשייכות דפ' שמות לשבת מברכים חודש שבט:

נתבאר לעיל שבשבת מברכים נמשכת ברכה ונתינת-כח בנוגע לכללות העבודה דחודש שבט, שנקודתה ותוכנה - ר"ח שבט ועשירי בשבט -- הפצת היהדות והמעיינות חוצה, גם ליהודי שרחוק מעניני יהדות, עד כדי כך, שאינו יכול לגשת ללימוד התורה לולי הפירוש ,בשבעים לשון".

אמנם, לפעמים פוגשים יהודי שבגלוי ובחיצוניות לא רואים אצלו את נקודת היהדות, ועד שטוען ששייכותו ליהדות אינו אלא באופן ש,בשם ישראל יכונה"יי, ,שם (ישראל)" בלבד, שאינו מגלה את המהות האמיתית, ולא עוד, אלא ש,שם ישראל" גופא אינו אלא באופן של כינוי (,יכונה") בלבד'*.

ועל זה באה ההוראה והנתינת-כח מפרשת השבוע שקורין (בשנה זו) בשבת מברכים חודש שבט -- פ' שמות:

לאחרי גילוי תורת החסידות (ועד ש,מצוה לגלות זאת החכמה*"*), נתגלה הענין הפנימי ד,שמות" -- הקשר עם העצם, ולא עוד, אלא שעל ידו נפעל גילוי העצם.

ובנוגע לעניננו:

עצם העובדה שנקרא ב,שם ישראל" מוכיחה שזהו הפנימיות והעצם שלו, שכן, ענין השם לאמיתתו מורה על העצם וקשור עם העצם, היינו, שמצד העצם והפנימיות שלו -- ,ישראל הוא"!:, ובמילא, ,רוצה הוא לעשות כל המצוות כו'"*:, וטעם הדבר -- מפני שכל יהודי הוא בנו של הקב"ה, כמ"ש% ,בני בכורי ישראל", ,בנים אתם להי אלקיכם"*, ובמילא, טבעו של הבן (אם הוא רק ,נורמלי"...) להיות נמשך אחר אביו!

ומכיוז שכן, הרי מובן שאין להסתכל על מעמדו ומצבו הגלוי, ,אל תבט אל מראהו"יי, וכל מה שדרוש אינו אלא לגלות את הפנימיות והעצם שלו.

ועניו זה נפעל ע* הקריאה בשמו האמיתי -- ,ישראל", בדברים היוצאים מן הלב כו'*י, אשר, עי"ז מעוררים את עצם הנפש (נקודת היהדות) שתבוא בגילוי עד למעשה בפועל.

ואדרבה -- יש מעלה יתירה כאשר גילוי העצם הוא ע"י הקריאה ב,שם":

כאשר העבודה היא בסדר מסודר -