304

14 לקוטי

ולא עוד, אלא שתורת החסידות מביאה ראי" מוחשית לדבר -- מאדם המתעלף, היינו, שענין זה הוא בגלוי כל כך, עד שמתבטא גם בנוגע לגשמיות הגוף!

ויש לומר שגם זה טעם על זה שתורת החסידות מביאה את הדוגמא מאדם המתעלף -- כדי להדגיש שענין זה מתבטא באופן גלוי עד לגשמיות הגוף.

דלכאורה, מהו הצורך לתת דוגמא מאדם המתעלף שקורין בשמו כו' -- כאשר תורת החסידות מבארת שכללות המשכת חיות הנפש להתלבש בגוף

(באופן תמידי) היא ע"י אותיות השם?ו "

אלא הביאור בזה -- כאמור -- כדי להדגיש שהקשר של השם עם העצם הוא דבר גלוי כל כך עד שהדבר מתבטא גם בנוגע לגשמיות בגוף, כפי שניסו וראו זאת בפועל ממש (במקרה שהי' צורך בדבר, רחמנא ליצלן), ועד כדי כך, שיש מקום לומר (אף שאין הכרע בדבר כו) שכן הוא גם אצל אוה"ע (כדי שיוכל להיות ענין הבחירה*).

המורם מכל האמור לעיל - שלכתחילה רואים ש,שמות" הו"ע של העלם (שהרי השם אינו מגלה את מהותו של האדם הנקרא בשם זה), אמנם, לאחרי גילוי תורת החסידות, פנימיות התורה, נתגלה הענין הפנימי שב,שם", מעלת השם -- ענין הגילוי, עד כדי כך, שעל ידו נתגלה עצם הנפש.

גלות (תוכנה של הפרשה) - ענינו העלם, שכן, ענין ה,גלות" אינו פועל שינוי בעצם הדבר ח'"ו'י, כי אם, שגלה ממקומו בלבד [ולכן, גם ענין הגאולה אינו חידוש בעצם הדבר, כי אם, שחוזר למקומו האמיתי], ובמילא, גם בגלות ישנו העצם כפי שהוא לאמיתתו, אלא שהוא באופן של העלם, ובלשון הכתוב*י: ,אותותינו לא ראינו אין גו' אתנו יודע עד מה".

וזהו הקשר דענין הגלות (תוכן הפרשה) עם ענין ה,שמות" (שם הפרשה) -- מכיון שגלות הו"ע של העלם, וגם ,שמות" -- כפי שנראה בגלוי ובחיצוניות -- הו"ע של העלם, כאמור, שהשם אינו מגלה את מהותו של האדם הנקרא בשם זה.

האפשרות למצב של גלות אצל יהודי, היא -- הענין ד,שמות", ,שמות בני ישראל הבאים מצרימה", כלומר, שהעצם שלהם (הנשמה, נקודת היהדות) הו* בהעלם, ע"ד ובדוגמת ענין ה, שמות", שאיגם מגלים את עצם מהות האדם, ומכיון שהעצם הוא בהעלם - הרי זה נותן מקום ונעשה מצב של גלות, ,נחתיז".

אמנם, כאשר מגלים את הענין הפנימי ד,שמות" -- שקשור עם העצם, ולא עוד, אלא שאפילו כאשר חיות הנפש נתעלם כו', עד למצב של התעלפות, רחמנא ליצלן, הנה ע"י הקריאה ב,שם" מעוררים את עצם הנפש -- עי"ז נפעל ענין הגאולה, ,ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין", ,על שם גאולתז של ישראל נקראו כאן".