303

(כדלקמן), אינו מגלה כלל את מהותו של האדם, ואי' לדבר -- שישנם כמה אנשים שנקראים באותו שם, ואעפ"כ, איז אחד מהם דומה לחבירו, לא בשכלו ולא במדותיו, ועד שיכול להיות שרחוקים זה מזה בתכלית הריחוק, מן הקצה אל הקצה.

ולאידך -- לא זו בלבד שהשם יש לו שייכות לעצם מציאותו של האדם, כידועיי שאותיות השם הם הצינור שעל ידו נמשכת חיות הנשמה, אלא עוד זאת, שע"י הקריאה בשם מעוררים את עצם הנפש, שלכן, כאשר אדם מתעלף, העלם כחות הגלויים, רחמנא ליצלן, הנה ע"י הקריאה בשמו חוזר אליו חיותו, לפי שהקריאה בשם מעוררת את עצם הנפש, ועי"ז נמשכת החיות מעצם הנפש להתלבש בכחות הנפש עד לאברי הגוף. ונמצא, שהשם הו"ע של גילוי, שכן, על ידו נמשך ומתגלה החיות מעצם הנפש.

ז+ והנה, בנוגע לב' הקצוות שבענין ה,שמות" -- הרי ענין הא' (החסרון ד,שמות", העלם) רואים במוחש ובגלוי, ואילו ענין הב' (המעלה ד, שמות", גילוי) -- הרי מצד עצמו אין זה דבר הגלוי הנראה במוחש (שלכן יש צורך שתורת החסידות תגלה את הדבר):

ומיד, שכן, בנוגע לכל ענין וענין יאמר פלוני כך וכך, ופלוני יאמר אחרת... ועד"ז בנוגע לשאר חילוקים כיו"ב; אבל בנוגע לצד המשותף שבין אלו הנקראים באותו שם -- הרי גם לאחרי יגיעה רבה ביותר ספק גדול אם ימצאו דבר משותף ביניהם!

ענין זה שייך ליחידי סגולה בלבד, למי שהוא מומחה גדול להתבונן ולהכיר בתכונות הנפש כו', ולדוגמא: ,רבי מאיר הוה דייק בשמא**י, ולאו כל מוחא סביל דא.

ולעומת זאת, ענין הגילוי שב,שמות", הקשר והשייכות של השם עם עצם האדם, שעל ידו נתגלה העצם כו' - הרי זה ענין שצריכים ללמוד בתורת החסידות, מכיון שאין זה דבר הנראה בגלוי, ולא עוד, אלא שאפילו לאחרי שלומדים בתורת החסידות שהשם מהוה ומחי' ומורה על התוכן כו' -- הרי לאו כל מוחא סביל דא, להבין ולהעויג את הקשר והשייכות של השם עם העצם!

ח. אמנם, לאידך גיסא, לאחרי גילוי תורת החסידות -- הרי המעלה שבעניז ה,שם", ענין הגילוי (הקשר והשייכות עם העצם, ועד שעל ידו מתגלה העצם), יצא מהגדר ד,רזין", ועאכו"כ מ,רזין דרזין" שבתורה, ונעשה ענין שנמשך ובא ב,נגלה".

ועד כדי כך, שמדברים בפשטות אודות מעלת השם, שע"י הקריאה בשם ממשיכים את הגילוי מעצם הנפש כו', שכן, אע"פ שעדיין אינו מבין את הענין באופן של הבנה והשגה לאשורו ולבוריו, מ"מ, להיותו ,מאמין בן מאמין", מונח אצלו הדבר בפשיטות, מכיון שכך למד בתורת החסידות.