258

וזוהי הסיבה לצורך בשני אופני הלימוד: אינה דומה ההוראה למשה רבינו ששבת אינה נדחית מפני מלאכת המשכן, לבין העברת הוראה זו לישראל, כפי שמדגיש זאת רש" באמצעות שינויי הניסוח בשני ה,דיבורים".

הסבר הדבר הוא: הציווי על מלאכת המשכן נאמר, לפי רש"י, לאחר הסליחה על חטא העגל. כי המשכן הוא, כדברי רש"י<, ,עדות לישראל שויתר להם הקדוש-ברוך-הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם".

ולכן אומר רש"י ב,דבור" השני ,אף"על-פי שתהיו רדופין תריזן בזריזות המלאכה. שבת אל תדחה מפניה":

בפשטות אין חשש שבני ישראל יחשבו שמלאכת המשכן מכריע ודוחה את השבת, כי בודאי לא יפסקו זאת על דעת עצמם, אלא ישאלו את משה כיצד לנהוג ביום השבת, אלא החשש שמפניו יש להזהיר את בני ישראל הוא:

ביודעם שהשראת השכינה במשכן היא הוכחה לכפרת חטא העגל, הם יהיו, וצריכים להיות, ;רדופין" - הם

ימהרו בזריזות רבה ביותר להשלים? את מלאכת המשכן כדי שהכפרה תבוא מהר ככל האפשר, ועלול להיות, שהעיסוק בהקמת המשכן באופן של ,רדיפה" ו,זריזות" יגרום להם להיכשל בביצוע מלאכת המשכן גם בשבת. ולכן מזהירים את ישראל: ,,אף"על-פי שתהיו רדופין וזריזין .. שבת אל תדחה מפניה".

אך זאת רק לגבי ישראל. ואילו למשה רבינו לא היה מלכתחלה שום קשר לחטא העגל, ואף לאחר החטא, כאשר בני ישראל היו בבחינת ,מנודה לרב"'י, היה אהלו של משה ,אהל מועד", ,מקום שנינה"* -

ומובן, שלגביו אין קיים החשש של ,רדופין וזריזין...", = ובמיוחד כיון שמשה, כפי שמפרש רש" - ,לא עשה... שום מלאכה במשכן"**,