243

הקודש) באים בצורת אות בלשון היוונית! ג) שאת כל זאת אין רש"י מציין במפורש, אלא הוא מסתמך על כך שדבר זה יובן מאליו, גם על ידי בן

חמש למקרא! - כי רש"י כבר הדגיש לפי כן בפירושו, בפרשת בראשית", שגם

בפשוטו של מקרא משתמשת התורה באמצעי של ראשי תיבות. רש"י מבאר שם את המלה ,שמים" באופנים שונים של ראשי תיבות (,שא מים, שם מים, אש ומים"), והוא מפרש זאת בפשוטו של מקרא, ולא לאחר הקדמה שאלה הם ,מדרשי אגדה". ואם כך, כבר ידוע לנו שאותיות יכולות להביע ראשי תיבות. ולכן, כאשר רש"י מציין ענין הקשור לאות, מובן שייתכן שהענין קשור לראשי תיבות.

וכן אין קשה הדבר, שהתורה משתמשת באות שאינה בלשון הקודש. כי גם את זאת כבר הסביר רש"י!י: על המלה ,ולטוטפות" מפרש רש"י ,טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים". כלומר, התורה מכנה את התפלין בשם המתבסס על מילים משתי שפות שונות?*.

כל המשיחות קשורות לכהונה

אך, לכאורה, ביאור זה אינו מתקבל, כי רש"י אומר פירוש זה, שהמשיחה היא ,כמין כ"ף יוונית", לא רק לגבי משיחת אהרן - שהוא כתן, אלא גם על משיחת המשכן וכליו. ויותר מכך: הפעם הראשונה שרש"י אומר זאת היא דוקא לגבי משיחת רקיקין, כדלעיל, ועל משיחת אהרן מתבטא רש"י, כדלעיל, ,,אף משיחה זו כמין כ"י", וכיצד ייתכן אפוא להסביר את פירוש רש"י, שבאומרו שהמשיחה היא ,כמין כ"ף יוונית", כוונתו היא לתחילת המלה כהן, שהרי במקומות שהוא מציין זאת אין מדובר על כהן!

ויש לומר, שבכך שרש"י מציין לגבי כל המשיחות הללו, שהן נעשות ,כמין כ"ף יוונית", כפי שהוא מדגיש לאחר מכן בפירושו בפרשת תצוה, וכן בפרשתנו, שכל המשיחות הן כמין כ"ף יוונית% - כוונתו היא להשמיענו, שמהות המשיחה בכל המקרים הללו קשורה לענין הכהונה, ולאו דוקא לכהן.