218

קטן: הרמ"א מביא את הענין של ,להרבות בשמחה" רק כרמז וסיפור דברים, כפירוש הט"ז, משום שווהי דרגה נעלית כל כך של שמחה, שאין עליה חובה מפורשת בשולחן ערוך, אף לא במנהג, בדומה למנהג ההקפות של שמיני עצרת ושמחת תורה, שאינו מופיע'%" בשולחן ערוך אך מופיע בכל זאת ברמ"א, כדבריו" ,וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה... ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה... והכל משום שמחה" - כי מנהג שמובא ברמ"א הוא גם כן דין וחובה.

ויש לומר שזאת, כדלעיל, משום ששמחת פורים קטן היא בדומה לשמחה הבאה בסיום ולאחר העבודה, שהיא ומעל" העבודה, ובמילא היא ,מעל" אופן כלשהו של חיוב, שמחה זו באה מצד ישראל9.

במילים אחרות: אילו היה ציווי או מנהג על שמחה זו הרי שעצם עובדה זו שמשמעותה שהשמחה היא חלק מחובת קיום השולחן ערוך, היתה גורמת

פורים קטן

בהכרח לתערובת של עול ויראה בתוך השמחה.

ויש לומר, שלכן שמחה ז היא ההכנה לשמחה שלעתיד לבוא, כפי שאומר ה/מגן אברהם"% על דברי הרמ"א ,וטוב לב משתה תמיד" - ,בשמחות מצות אלקינו להעמיד" אז ימלא שחוק פינו"*, ולעתיד לבוא תהיה ,שמחת עולם על ראשם"", והכוונה היא גם לשמחה תמידית ושמחה בפני עצמה.

ולכך מגיעים על ידי ההוספה בשמחה בזמן הגלות ובאופן של מעלין בקודש, גם בקודש של ,טוב לב משתה תמיד",

וזה מביא ,במהרה בימינו"% ממש ,שמחת עולם על ראשם".

(משיחות ש"פ תשא, שושן פורים קטן - תשכ"ז, תשד"מ)

כ69