213

בחודש הכללי, כך שיוכלו להוות מקור ונתינת כוח לימי השנה.

ובעניננו - השמחה התמידית במשך ימי השנה - ,טוב לב משתה תמיד" - נובעת (אמנם גם מחג הסוכות, אך) באמצעות השמחה של ימי הפורים, שהם מימות השנה שהפכו לימי שמחה דוקא בגלות, ויותר מכך, אלה הם ימים המותרים בעשיית מלאכה, כימים אחרים של השנה?, ולכן ביכולתם להשפיע על שמחה כללית בכל מצב שבו שרוי היהודי, ואף במצב של גלות וחולין.

לפי זה יובן ההבדל בקשר לכך בין הרמב"ם לבין ה,שולחן ערוך":

הרמב"ם עוסק בספרו בענינים גם כפי שהם בתיקונם ובשלימותם, כולל תקופת הבית'*, שבזמן שבית המקדש קיים, נתינת הכח לשמחה של מצוה היא מ,שמחה יתירה" שבחג הסוכות שבמקדש.

ואילו ב',שולחן ערוך" מדובר רק על הלכות הנוהגות בזמן הזה, כאשר נתינת הכח לשמחה היא מימי הפורים - ולכן מופיע הענין של ,טוב לב משתה

פורים קטן שיחות -

תמיד, כהמשך וחותם של הלכות פורים (מגילה).

ד. מדוע דוקא פורים קטן:

אך אין די בהסבר זה, כי בכך מובן הקשר של סיום שולחן ערוך רק לפורים באופן כללי, אך עדיין אין מובן מדוע מופיעות בסיום השולחן ערוך דוקא הלכות פורים קטן, וכיון שכל עניני התורה מדוייקים, כדלעיל, יש לומר שלסיום ,אורח חיים" יש קשר מיוחד עם המשמעות של פורים קטן.

לכאורה יש לומר, שההסבר שהובא לעיל (סעיף ג), מדגיש אף הוא את הקשר של הסיום דוקא לפורים קטן, יותר מאשר פורים בכלל, כי אמנם פורים מותר בעשיית מלאכה, אך בכל זאת זהו יום הנבדל במצוות רבות - קריאת מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ובתפלה וכדומה, אשר מעסיקות את היהודי במשך רוב היוםיי, ואילו פורים קטן אין בו מצוות מיוחדות, ומשום כך הוא קרוב יותר אל כל ימות השנה, ולכן משפיע עליהם יותר בענין השמחה - ,משתה תמיד".

אך אין לומר כך, כי: א) ניתן לומר זאת אך לפי הדעות הסוברות ש;חייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר