194

לעומת זאת הציץ, אשר מקומו הוא (א) ,ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת..."*:, (ב) ,והיה על מצח אהרן"?, איננו במקום שלובשים עליו בגדים, ולכן אין הוא נמנה בפסוקנו.

בהמשך לכך מסביר רש"י את המלה ,ואפוד". ותחילה יש לציין, שכבר לפני כן, בפרשת תרומה<, מציין רש"י ש,חושן ואפוד מפורשים בואתה תצוה והם מיני תכשיט". וכך מובן מפשטות הפסוקים בפרשתנו, שהן החושן והן האפוד אינם בגדים רגילים שהאדם לובש <, אלא הם תכשיטים לנוי וליופי - לכבוד ולתפארת.

על כך מחדש רש"י בפרשתנו ,ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו רוחבו כרוחב גב איש כמין סינר שקורין פורצינ"ט שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים כך מעשחו...":

אמנם, רש"י מצטט הוכחות מן הפסוקים, כדלעיל, אך ראיות אלה באות רק להוכיח, כלשון רש"י, ,שהאפוד שם לבד והכתפות שם לבד והחשב שם לבד", וש,האפוד שם תכשיט לבדו"' -

אך מכל ההוכחות הללו אין מובן איזה תכשיט הוא האפוד,

ומפשטות הפסוקים, כאשר החושן והאפוד מופיעים תמיד ביחד וקשורים זה לזה, ניתן היה להסיק שזהו תכשיט נוסף כנגד מקום מסויים בגוף', כפי שהחושן הוא ,,תכשיט כנגד הלב".

על כך אומר רש"י ,ולבי אומר לִי32 שהוא חגור לו מאחוריו כמין סינר .. שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים", אין זה תכשיט כנגד מקום מסויים בגוף בלבד, אלא תכשיט לנוי וליופי, המשמש כלבוש ממש5, ,כמין סינר",

כי לדעת רש"י - בפשוטו של מקרא, כאשר התורה אומרת ,ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת .. ואלה הבגדים אשר יעשו", ומשמיטה אחר כך את הציץ, הכוונה היא, שאלה הם בעיקר ,בגדים", אך הם נעשים באופן שהוא לכבוד ולתפארת, בדומה לתכשיטים. ולכן, לגבי כל אחד מבגדי הכהונה, מדגיש רש"י שכל אחד מהם הוא לבוש.

וכך גם לגבי החושן, אשר רש""ל