163
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
190 לקוטי
וכך בעניננו: הרמב"ם אומר ,בשלושה דברים נכנסוף? ישראל לברית .. להיכנס לברית", ולא ,שלושה דברים הכניסו את ישראל לברית .. להכניסו לברית" וכדומה - כי ה,כניסה" לברית נעשתה על ידי ,,שלושה דברים", מילה טבילה וקרבן, אך יש כאן שני סוגים: (א) הפעולה המכניסה לברית - מילה וטבילה, (ב) הסרת האריה, הגורם המעכב את הכניסה - שפעולה זו נעשית על ידי הקרבן.
ולפי זה: בזמננו, כאשר לפי התורה אין קרבנות, הרי אין עיכוב בגיור. ולפיכך על ידי מילה וטבילה נעשים גר גמור, כפשטות לשונו של הרוגוטשובי ,לא מחסר כלל".
ויש לומר, שלאחר היותו גר גמור - הרי זה לתמיד,
בדומה להלכה, שאם חזר לסורו - חל עליו דין ישראל, אם כי הוא ישראל מומר?,
שכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, מותר לו לאכול קדשים לפני הבאת קרבנו, כי הוא כבר ,גר גמור", ,בכל כשרי ישראל".
משפטים ג
במילים אחרות (ועל דרך המוסר) - לא ייתכן לומר שקדושתו תיפגע מפני שנבנה בית המקדש.
ה. אותו גיור - באונן אחר
ויש לומר שהרמב"ם רמז לדין זה, שגר שנתגייר בזמן הזה נעשה גר גמור, גם לענין אכילת קדשים, בדבריו בדיני הגיור, שבהלכות איסורי ביאה:
לאחר דבריו ,כשירצה העכו"ם להיכנס לברית .. צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן", = ממשיך הרמב"ם בהלכה שלאחר מכן, כדלעיל בסעיף א', .בזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה". מפשטות לשונו ,ובזמן הזה..." מובן, שהכניסה לברית בזמן הזה זהה במהותה, אך נעשית באופן אחר. בזמננו מתבצעת אותה כניסה על ידי מילה וטבילה9. ,ובזמן הזה שאין
הערות
- 6. ועד"ז הוא הלשון בכריתות (ועוד) שבהערה 2.
- 7. יבמות מז, סע"ב. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ג הי"ז (בנוגע לגר גם בזמן הזה). טושו"ע יו"ד סרס"ח ס"ב. שם סי"ב.
- 8. ולהעיר שבשו"ת אבני נזר (יו"ד ח"ב סי שדמ סי"ג) מסיק כן בדעת הרמב"ם וכותב: ומה שיצטרך. להביא קרבן כשיבנה בהמ"ק לאו לו וכשירו בקדשים שכבר הוכשר, רק למצוה כמו
- 4. שהביאו אבותינו (וראה לקמן הערה 30). - אבל הוא כתב כן מטעם אחר, לפי ביאורו ושיטתו בדעת הרמב"ם שבזמן המקדש אף לישא בת ישראל אסור עד שיביא קרבנו, שהוא דלא כהצפע"נ שהובא בפנים.
- 9. כ"ה בנמוק"י וריטב"א שבהערה 8. אלא דוהו לשיטתם דקרבן מעכב בזה"ב, ובזה"ז דאינו שייך - לא מעכב (כנ"ל שם). וההוספה שבפנים היא, דגם לשיטת הרמב"ם שהקרבן (גם בזמן הבית) הוא רק שיהי' גר גמור, היינו לאכול בקדשים - דלפ"ז יש מקום לומר דהא דבזמן הזה נעשה גר ע"י מילה וטבילה לבד הוא - כי בזמן הזה (דליכא אכילת קדשים) אין נפק"מ לפועל שיהי' גר גמור
- 6. - ובזה החידוש (בדא"פ) שבפנים, דגם לשיטת הרמב"ם - בזמן הזה, ע"י מילה וטבילה (לבד), נעשה גר גמור.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.