149
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אלא<, זהו הסבר ונימוק לשעבוד הערב: כיון שבדבריו ,שבקיה ונא יהב" הוא גורם לכך שהמלוה לא ידרוש ויציק ללווה, ובמקום זאת הוא יתבע את החוב אצל הערב, לפחות באותה שעה, הרי בעצם אמירה זו הוא מקבל מכך הנאה, ו,בההיא הנאה" הוא משתעבד.
ה. עם ישראל באר ישראל - ציבור מאוחד
ויש להסביר את האמור לעיל, שהדבר תלוי בהבדל כללי בין בני בבל לבין בני ארץ ישראל:
שעבודו של הערב תלוי כמובן בדעתם ובמנהגיהם של בני אדם, כפי שמוצאים בהלכה, ש,אם נהגו הסוחרים להתחייב בלא קנין אפילו שלא בשעת מתן מעות, מנהגם
מנהג"*:, ולפי זה יש לומר, שהבדל זה בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי תלוי ב,דעת בני אדם", בהתאם להבדלים בין המקומות השונים - בבל וארץ ישראל:
נאמר בגמרא?, שעצם קום הערבות בין ישראל, שיהודי אחד ערב לחברו, נוצרה כאשר עברו בני ישראל את הירדן, ונעשו בארץ ישראל מעורבים ומאוחדים. ולכן ,לא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן". ומסביר הגאון הרוגוטשובי*, שכיון ש,,כל ישראל הוה כמו מין יחיד .. לא בגדר נפרד .. לכך מהני ערבות", ולא כן כאשר אין הם מציאות אחת, שאז אין קיימת ערבות.
וזהו ההבדל בין ארץ ישראל לבין בבל: נאמר בגמרא':, ש,אין אוכלוסא בבבל", ,ורצה לומר דליכא (=שאין) צירוף"*, = ו,אין תענית ציבור בבבל":י. ולעומת זאת, בארץ ישראל נעשו ישראל למציאות של ציבור אחד, ,ולכן*3 רק כשעברו הירדן, אז
הערות
- 1. דחסר שמעון ממונא ע"פ ראובן בשעת מתן מעות מיקרי .. וכן דנו דין חכמי נרבונה"). ריטב"א במשנה ד"ה ואמר לו ובסוף המסכת. רמ"א חו"מ סקכ"ט ס"ג (ממרדכי פרק איזהו נשך* ותוספתא). וראה שו"ת הצ"צ חו"מ ס"כ. ובהערה הבאה.
- 5. וראה נועם ירושלמי לירושלמי כאן ובס"פ איזהו נשך.
- 3. ולהעיר מרא"ש ב"מ פ"ט סמ"ג בפי' הירושלמי (גבי חנוני על פנקסו) ובפלפולא חריפתא שם. תומים סי' קכו סק"ה. ועוד. ואכ"מ.
- 4. *) ובמרדכי שם (סי" שלד) ממשיך: ועוד לאו מטעם ערבות הוא דלא שייך אלא במקום שאין הלוה נפטר לגמרי אבל הכא שמסתלק כו" הרי הן חייבין גמורין ולא מטעם ערבות.
- 5. משפטים א שיחות 15
- 6. כנסת הגדולה חו"מ סקכ"ט (הגהות לטור אות ל') - הובא בבאר היטב שם סקי"ב.
- 7. סנהדרין מג, סע"ב (ובפרש"י שם ד"ה עד שעברו). פרש"י נצבים כט, כח.
- 8. סנהדרין שם.
- 9. וראה ירושלמי סוטה פ"ז סוף ה"ה - הובא בתוד"ה עודם (סוטה לד, א).
- 0. צפע"נ לסנהדרין שם.
- 1. ברכות נח, א.
- 2. פסחים נד, ב.
- 3. צפע"נ שם. וראה צפע"נ למכות כד, א ובהמובא שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.