145

על הלואה, אינו צריך קנין כדי לתת תוקף לערבותו) והלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין, אחר מתן מעות בעי קנין"*. כלומר, במקרה של חנוק הרי האדם ש,אמר הנח" נעשה משועבד לדבריו רק אם נעשה קנין. עד כאן דברי הגמרא בתלמוד הבבלי.

ב. בתלמוד ה'רושלמי - מסקנה שונה

בתלמוד הירושלמי נאמר שם: רבי יסא בשם רבי יוחנן אמר, אף"על-פי שקילסו רבי ישמעאל את בן ננס - על מדרשו קילסו. אבל אינה (הלכה) כבן ננס. שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: אף בחנוק הלכה כרבי (ישמעאל>). אך בתלמוד הירושלמי אין מובאים דבריו של שמואל, שדוקא במקרה של חנוק וקנו מידו - משתעבד, וכן אין מובא שם המשך הדברים עד ,,והלכתא ערב בשעת מתן מעות... אחר מתן מעות בעי קנין...", ובמקום זאת נאמר בסיום הדברים בתלמוד הירושלמי: אמר רבי יוסי ואת שמע מיניה (=ומכך מוכח), בר נש דהוה צייד לחברי" בשוקא (=אדם שהיה תופס את חברו

בשוק, בכוונה להורגו), אתא חד ומר שבקיה ונא יהב (=ובא אדם אחר ואמר ,הנח לו ואני אשלם"), מן אהן גביי ומן אהן לא גביי (=מאדם זה, אשר הבטיח לשלם, גובה המלוה, ומן הלווה אינו גובה).

ומסביר בעל ,פני משה", שדברי רבי יוסי הם ,,כמתמיה": אם סוברים ש,אף בחנוק הלכה כרבי ישמעאל", יוצא מכך, שכאשר אדם ,צייד לחבריה בשוק (מלשון? צודה לקחת נפשו)" ואדם אחר אומר ,שבקיה ואנא יהב. לך", צריך המלוה לגבות את הממון לא מן הלווה, אלא מהאדם אשר ,אמר שבקיה" - וכיצד ניתן לומר כך?! שהרי ,,במה נעשה זה בעל חוב שלו, דלא היה מתכוון אלא להציל את זה, וקסבר מצוה קעביד"*.

לפי פירושו יוצא, שהמסקנה בתלמוד הירושלמי בענין זה היא כמו המסקנה בתלמוד הבבלי, כדברי בעל ,מראה פנים" שם, שלגבי חנוק ההלכה איננה כרבי ישמעאל, האומר, שמשתעבד ללא קנין?.