109

158 לקוטי

בו% כמה טעמים"*.

4 ,עומר לגולגולת" אצל ,,המרבה" ואצל ,הממעיט"

לפי זה יש לבאר גם פרטים אחרים בקשר למן:

,וימודו בעומר ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו" - אצל הממעיט לא פחתה הכמות מ/,עומר לגולגולת", ואצל המרבה ללקוט לא היה יותר מעומר לגולגולת. ולכאורה, אין מובן:

הסיבה לכך שאחד היה ,מרבה", והאחר ,ממעיט"*, היא, בפשטות, מפני שהאחד החשיב מאוד את המן, ,לחם מן השמים", ולכן הוא היה

ארבעים שנה שיהיו ארבעים שלימים מיום ליום (ועד"ז הקשה בתו"ת כאן פסוק לה),

אלא דמכיון דשיעור עצמי דמן שייך לארבעים שנה, מובן שגם השיעור דארבעים שנה צ"ל בשלימות.

4) ראה יומא שם עה, סע"א: והי' טעמו כטעם לשד השמן .. מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים אף המן כו' מה שד זה מתהפך כו' אף המן מתהפך כו'.

5) דבדבר מוגבל - אא"פ שיכלול בו כל הטעמים, ומזה מובן שהוא שיעור עצמי - בל"ג. ולהעיר מחדא"ג יומא שם ע"ב ד"ה דבר שנימוח. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 18 ואילך ובהערות שם.

6 ראה במפרשי רש"י (טז, יז) והמכילתא (שם טז) שקו"ט אם כיוונו ללקוט הרבה טפי משיעור עומר לגולגולת וכו', ואם עברו על ציווי של משה בזה. ואכ"מ.

בשלח ג

,מרבה", ואילו הממעיט לא חש כל כך בחשיבות המן.

כנאמר במכילתא*: ,עכשיו יצא נחשון בן עמינדב וביתו ומלקט הרבה, יצא עני שבישראל ומלקט קמעה". ויש לומר, שמובן, ש,נחשון בן עמינדב .. מלקט הרבה" לא מפני חשיבות המן כמזון גשמי*, אלא מפני שזהו ,,מזון דמלאכי השרת". מצד שני מובן, שהכוונה של ,עני שבישראל" היא בעיקר לעני ברוחניות - אין עני אלא בדעת9 - שה,לחם מן השמים" לא היה חשוב אצלו כל כך, ולכן הוא המעיט בלקיטתו.

ובכל זאת, ,כשהן? באין לידי מדה, נמצאו כולן שווין, שנאמר וימודו בעומר"

יותר מכך: אפילו אצל אלו אשר ,לא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בוקר"י', ולא שמרו את ה,,מצוות התלויות בו"?י, ואף ,,יצאו מן