108
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
של המן הוא בכך, שלמרות היותו מזון הגורם גם לחיבור של החיות הפרטית עם הגוף%, הרי הדבר נעשה באופן מיוחד, באמצעות החיבור של החיות הכללית על ידי השיעור העצמי של העומרפי.
רק בסיום הפרשה אומרת התורה ,והעומר עשירית האיפה הוא", כדי להוסיף, שבמן היתה גם מהות של ,שיעור מצטרף".
ויש לומר, שענין זה אינו קשור כל כך לעצם אכילת המן במשך ארבעים השנים, אלא דוקא לאחר תקופה זו, בבואם אל ארץ נושבת, כדלהלן סעיף ח.
בשלח ג
0 המן - מזון רוחני
ידוע*, שהמן לא היה מזון גשמי בלבד, כדי להשביע את הגוף ולהופכו לכלי קיבול לחיות הנפש -
ויש לומר, שאילו כך היה הדבר, יכול היה הקדוש-ברוך-הוא להראות אותו הנס, או קטן יותר, ולכלכל את ישראל במדבר על ידי לחם מן הארץל -
אלא, היה זה גם מזון רוחני, כדברי הגמרא'*: ,לחם אבירים אכל איש - לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו". כלומר, המן לא היה עבור ישראל רק מזון עבור הגוף הגשמי, אלא גם מזון רוחני עבור הנשמה, המחברה עם מקורה המחיה אותה, וגורם ל,חיבור" הנשמה עם הקדוש-ברוךהוא'*.
וכשם ששני האופנים שצויינו לעיל
הערות
- 1. ולהעיר מס' הפרדס לרש"י (ע' מא): וגזירת הכתוב היא דמדת העומר מתחייבת בחלה שלמדנו לחם הארץ כו' מלחם השמים כו'. ועוד ועיקר - כל החיות הפרטי לפרטיו הי' אך מהמן.
- 8. להעיר מחדא"ג מהרש"א יומא (עה, ב ד"ה לחם) דל,הצדיקים והיחידים שבישראל שלא שאלו אלא כדי אכילה בעלמא הי' להם המן מאכל רוחני" משא"כ לשאר העם.
- 9. והשליו* שהוא ,עוף שמן" (פרשתנו טז, יג ופרש"י שם - מיומא עה, ב. וראה יומא שם, סע"א ואילך ובפרש"י פרשתנו שם, ח: שה" אפשר להם בלא בשר) י"ל שהוא רק בשביל חיות פרטי, ולכן לא הי' בזה ההשוואה דהמרבה והממעיט.
- 4. *) ויש דיעות שירד להם השליו כל זמן שהמן ירד, היינו כל משך ארבעים שנה - ראה יומא עה, ב ועוד.
- 0. ראה בארוכה מפרשי התורה (רמב"ן טז, ו. בחיי שם, ד. לו כלי יקר שם, ד. ובכ"מ). מהרש"א ומפרשי הע"י יומא שם, ב. וראה זהר פרשתנו סב, סע"ב. וראה ע"ד החסידות = ספר הליקוטים (דא"ח דהצ"צ) ערך מן. וש"נ. לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 18 ואילך. וש"נ.
- 1. ראה אלשיך כאן טז, ב (נג, ג).
- 2. יומא עה, ב.
- 3. תהלים עח, כה.
- 4. וראה תו"א קיג, ג"ד (ומציין שם לציוני עה"ת). ספר הליקוטים שם ע' תתיא ואילך.
- 10. ולהעיר מ,חידושי. גאונים" לע"י יומא שם במחלוקת ר"ע ור"י בפי' לחם אבירים (,שמלאכי השרת אוכלין אותו" או לחם שנבלע ברמ"ח אברים) אם הוי גם מזון הגוף או שהי' רק מזון הנשמה. ע"ש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.