103

שיחה ג

10 לקוטי

בשלח ג

א. .והעומר עשירית האיפה הוא"

בפרשתנו, בסוף ,פרשת. המן"', מסיימת התורה?: ,והעומר עשירית האיפה הוא". לכאורה, אין מובן: מדוע מציינת התורה את שיעורו של העומר רק בסוף פרשת המן, לאחר שכבר מפורטים כל עניני המן, עד לסיומו ,ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת":? לכאורה, צריכה היתה התורה לציין זאת בתחילת הפרשה, בפעם הראשונה שבה מוזכרת מדת העומר* לגבי המן5.

רבינו בחיי" מסביר ,מפני שכל הפרשה מבארת ענינו של מן, ואחר שהשלים הספור בעסקי המן הוצרך לפרש עתה באחרונה כמה השיעור"י.

אך, לכאורה, הסבר זה טעון ביאור: מדוע שיעורו של העומר הוא ענין

1) כן נקרא בפרש"י פרשתנו טז, לג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ס"א ס"ה (ס"י. ובמהד"ת - ס"ט). ובכ"מ בפוסקים ובמפרשי התורה (וראה לעיל ע' 0 ואילך ובהערה 2 ע"ד אמירת פ' המן).

2 שם, לו.

6 שם, לה.

6 שם, טז. (או בהפסוקים שלאחריו) יח. כב.

65 כן הקשה בבחיי עה"פ שם, לו. אלשיך שם, לא (קושיא הי"א). ועוד.

6 פרשתנו שם, לו.

7 בבחיי שם עוד תירוץ - להסמיכו לפרשה שלאחרי'. ע"ש הביאור. וצ"ע אם מתאים לפ" הראב"ע שבהערה 15.

נפרד, ואיננו חלק מ,ענינו של מן" ומ,ספור בעסקי המן"?

אם ב,עשירית האיפה" מתכוונת התורה רק לציין את השיעור המדוייק של ה,עומר" המוזכר לפני כן בפסוק, ואשר שיעור זה אינו ידוע* - הרי מסיבה זו עצמה צריך היה השיעור להופיע בפסוקים הקודמים?, כי כמות זו אינה פרט שולי, אלא היא חשובה להבנת הענין':

ירידת המן היא כמענה ל,תלונות בני ישראל"'', אשר ,הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב"?י, ועל כך השיב הקדושברוך-הוא'' ,,שמעתי את תלונות בני ישראל...", ולאחר מכן ממשיכה התורה ואומרת': ,זה הדבר אשר צוה ה', לקטו ממנו איש לפי אכלו, עומר לגולגולת מספר נפשותיכם .. וימודו