96

אמונה היא תמידית - זוהי הידיעה וההנחה אצל מאמין, שכך הוא הדבר, והיא קיימת אצלו תמיד, גם כאשר אין היא קשורה למעשה". לדוגמא, בעניננו: האמונה ש,כל מזונותיו באין לו בהשגחה" - הרי אין לומר, שהוא מאמין בכך רק כשהוא עסוק בפרנסתו - אלא האמונה קיימת אצלו תמיד.

ואילו הבטחון, ההסתמכות הודאית על הקדוש-ברוך-הוא בפרנסתו, הוא הרגש המתעורר אצל האדם בעת הצורך*: כאשר האדם עוסק במלאכתו כדי להרויח את פרנסתו, הוא בוטח בה', אשר ,וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"5' - הוא סמוך ובטוח שהקדושברוך-הוא בודאי יברך את מעשיו, באופן שיביאו לו פרנסה.

או כאשר יהודי נמצא ר"ל בשעת צרה ואין הוא רואה כל מוצא בדרך הטבע כיצד להינצל ממנה - אין הוא מתייאש ח"ו ,מאין יבוא עזרי"*', אלא הוא בוטח בה', שהקדוש-ברוך-הוא, שהוא בעל הבית על הטבע ובכוחו

3 וכן לאידך: אמונה היא כח מקיף, שלכן גם כשנוגע לפועל אפשר להיות גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא (ברכות סג, א כגירסת הע"י), משא"כ בנוגע לבטחון.

4) היינו, דאף שענין הבטחון ישנו תמיד אצל הבוטח - מ"מ, ההתעוררות וגילוי מדת הבטחון (בפועל) היא דוקא כאשר נוגע לפועל. ולהעיר מנתיבות עולם (להמהר"ל) נתיב הבטחון בתחילתו.

5 ראה טו, יח.

6) תהלים קכא, א

לשנות את הטבע"', בודאי יסייע לו, ש,,עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"*'.

יותר מכך: הבטחון עצמו הוא ה,כלי" המביא את ישועת ה, ואת מילוי צרכיו של היהודי.

וזהו אחד ההסברים למדת הבטחון. כי, לכאורה, אין מובן:

משמעות הבטחון היאל', שהיהודי בוטח בה' אשר ייטיב ענמו בטוב הנראה והנגלה דוקא. כלומר, בנוסף לכך שהקדועדברוךהוא יודע שכך טוב לאדם, הרי הבטחון הוא שיהא זה באופן שגם האדם יראה שזוהי טובתו.

ולכאורה: ייתכן שהיהודי שרוי ר"ל בצרה משום שלא התנהג כראוי, ומגיע לו עונש. ומנין הבסיס לבטחונו? - ובבטחון מוחלט ואמיתי, שאין אצלו שום ספק, והוא רגוע לחלוטין? - שהקדוש-ברוך-הוא בודאי לא יענישנו, למרות שגם זוהי טובתו, אלא דוקא ייטיב עמו בטוב הנראה והנגלה?