80

9 לקוטי בהזאה - ,הנחה", אך לא ב;מה שמונח", כפי שמובאות שם ההשלכות מכך לגבי הלכה למעשה. לעומת זאת, בפסח מצרים, צריך היה הדם להיות ,מונח" על המשקוף ועל שתי המזוזות, בדומה להקטרת אימורין על גבי המזבח, שהמצוה אינה רק בעצם פעולת האדם, בעצם הנחת האימורין על המזבח, אלא חשוב שהאימורין יהיו מונחים על גבי המזבח.

ד. בנסח מצרים - דין מזבח גם מצד ה,תחפצא"

הטעם לחובה של ,והגעתם" הוא פשוט, כפי שמבאר שם הגאון הרוגוטשובי, ,כיון דצריך להגן מן המזיק", ולכן צריך הדם להיות ,מונח" על המשקוף**.

ולפי האמור לעיל יש לומר, שהדבר קשור גם לעצם מהות ההקרבה של פסח מצרים:

ההסבר להבדל שצויין לעיל, בסעיף ב, בין הבמה לבין המשכן והמקדש, שדוקא לגבי המזבח שבמשכן ובמקדש חל דין של מקום המזבח, הוא:

היתר ההקרבה בבמה הוא רק למען פעולת הגברא - כדי לאפשר לו להקריב. קרבן, ולכן* אין ההקרבה בבמה גורמת לקדושה במקום, ובבית, שבו הקריבו את הקרבן.

לעומת ואת, קדושת המזבת

שבמשכן ובמקדש, אינה רק למען פעולת הגברא, אלא עצם ה,חפצא" של המזבח יש בו קדושה, ולכן מקריבים עליו קרבנות*. לפיכך כרוכה קדושת המזבח במקום המיוחד שלו%*.

אילו היה חל בפסח מצרים דין של הזאת הדם בלבד, היה יוצא. מכך, שהמשקוף ושתי המזוזות היו נחשבים כמזבח רק עקב פעולת הגברא**, כי בפסח מצרים לא היתה הקטרת אימורין על גבי המזבח, כדלהלן בסעיף ה'.

אך על ידי כך שזריקת הדם נעשתה באופן של ,והגעתם", שהדם היה צריך להיות מונח על המשקוף ועל שתי המזוזות, נגרם על ידי כך שחל בהם דין של מזבח מצד החפצא.

ה. ה*כן הוקטרו האימורין בפסח מצרים!

בכך ניתן להסביר את הדיון בגמרא לגבי האימורין בפסח מצרים, וכך נאמר שם: