48
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
16 לקוטי במצות אכילת מצה אין חובה להרגיש את טעם המצה מצד ה/,גברא", כי אצל ישראל גאולת מצרים, אשר באה מלמעלה, היא דבר שאין להם ,טעם" בו, כדלעיל. ולכן הכרחית רק אכילת מצה, כך שתיהפך להיות דם ובשר כבשרו, שהגאולה תתחבר עם הנגאל, אך לאו דוקא ש,חיך אוכל יטעם"'*, אין הכרח שהוא יחוש טעם והנאה מטעם המצהלל.
אך מצד ה,חפצא", ציווי ה' יוצר את מציאות המצה, מצד הקדושברוךהוא ניתן בגאולה הכח לגאול את ישראל גם
מצד מציאותם שלהם מטומאת מצרים. ולכן צריך להיות בחפצא, ב;מצה עצמה", ,טעם מצה", כי הגאולה עצמה נתנה, ולפני כן היה צריך להיות בה, את הכח ל,טעם", אך בפועל התקבל הדבר אצל בני ישראל במתן תורה.
אף"על-פי-כן אפשר לצאת ידי חובת אכילת מצה רק בלחם עוני ולא במצה עשירה, כדלעיל בסעיף ג'. כלומר, ה,טעם" שישנו ושצריך להיות בתוך המצה הוא ,,טעם מצה", ולא שום הנאה ותענוג הבאים ממה שאינו ,מצה", כטעמה של מצה עשירה -
ומשמעות הדבר בעבודת האדם היא: ,טעם מצה" הוא התענוג בקבלת עול'', לא מצד השכל, אלא לחם עוני. אין זה התענוג הנובע מהשכל או המדות, הגורם לטעם ולהנאה, אלא שקבלת העול אצלו היא בתענוג.
(משיחת אחרון של פסח תשמ"ב)
3 להעיר מלקו"ש חט"ז שנסמן לעיל הערה 7
כ יר
הערות
- 1. איוב יב, יא.
- 2. והא דאין יוצא י"ח מצה כשלועסה יחד עם מרור בזמן הזה, ,שהמרור שהוא מד"ס מבטל את טעם המצה שהיא מן התורה" (שו"ע אדה"ז סתע"ה סט"ז (מפסחים קטו, א ורש"י ורשב"ם ועוד שם. מג"א שם סקי"ג). וראה שם סכ"ו ,בשלועסן יחד שאז הוא מרגיש טעמן בפיו") - עכצ"ל שאין החסרון בענין הרגשת טעם מצה בפיו (הגברא) כפשוטו - שהרי א"כ מאי נפק"מ בין מרור דאורייתא ומרור דרבנן? - ועכצ"ל שהכוונה כאן לדין ביטול (והשייך להחפצא דהמצה). ואכ"מ.
- 3. וארא א
- 4. שיחות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.