19

ויתירי, ומכך מובן, שהענין של חסר ויתיר אתו מהווה קושיה שהכרחי לתרצה, כאשר לומדים את המקרא כפשוטו.

במקומות הבודדים שבהם בכל זאת מפרש רש"י פסוק לפי חסר או יתיר, הרי ההכרח לכך אינו משום החסר או היתיר כשלעצמם, אלא משום שאלה אחרת המתעוררת בפסוק.

ונדרש הסבר בעניננו: מהו ההכרח בפשוטו של מקרא של ,זה שמי לעלם" לבאר ש,העלימהו שלא יקרא ככתבו"?

ב) ואדרבה, לכאורה, פירוש זה או לפי פשוטו של מקרא: המילים ,זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור" מהוות בפשטות" המשך לתשובה על שאלת משה ,ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם", אשר על כך השיב הקדושברוך-הוא למשה, שיאמר לישראל ,אהיה שלחני אליכם .. ה' אלקי אבותיכם... שלחני אליכם" - וכיצד מתאים לכך ההמשך ,זה שמי...", שמשמעותו, לפי פירוש רש"י זה, להורות את ההלכה לגבי אופן קריאת השם??

ג) יותר מכך: הרי גם כאן נאמר ,הו" אלקי אבותיכם", ש,אלקי אבותיכם" הוא ,הוי", וכפי שאנו מוצאים פעמים רבות אצל ,אבותיכם" - אברהם יצחק ויעקב - שמוזכר שם הו"!'. ואם נאמר, שכשמודיעים את שם הוי' יש להבהיר את הדין של ,לא יקרא ככתבו", הרי צריך היה להדגיש זאת במקום שבו מופיע שם הו" לראשונה, ולפחות בפסוקים הקודמים ביותר2'?

ד) וההוכחה שמביא רש"י ,וכן דוד הוא אומר ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור" (שיש שני אופנים בשם הו", כתיבתו ו,זכרך" - קריאתו"), מדוע חשוב לציין שדוד אמר זאת (,וכן דוד הוא אומר")?

ג(. ,אהיה שלתני אליכם"

ויש לומר, שההסבר לכך בתמציתיות הוא: רש"י מתכוון ליישב תמיהה

המתעוררת על הפשט בעניננו: על