15

8 לקוטי

כלליף. ואם כך, מובן, שמשום כך לא

8) ועצ"ע - הרי עפהנ"ל שם אהי" הוא קדוש ומובדל מז' השמות, וע"ד קה"ק לגבי קודש. ואולי י"ל - א) דכוונת התואר שמות קדושים הוא בערך הבריאה - ולא ביניהם (שלכן אינו מחלק בין הוי' (ואד') לשאר השמות). ב) חילוקי מדרגות בקדושה ה"ז כאשר ישנו ערך ביניהם, ע"ד עשר קדושות שבא"י עד לקה"ק (כלים פ"א מ"ו ואילך), כהן הדיוט וכו' וכה"ג (ראה דה"א כג, יג: ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים). משא"כ שם אהי" שקאי על אמיתית המציאות שאינו בסוג וגדר הנמצאים, גם לא דהארות וגילויים - כפי שמתגלה בהשמות (ראה המשך תרס"ו (ע' תלב) וסה"מ תשי"א (ע' 39 ואילך) דמ"ש הרמב"ם (הלי יסוה"ת פ"א ה"ד) ,,הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו .. אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו" - שולל גם מציאות האור (כי רק העצמות הוא מחוייב. המציאות שמציאותו מעצמותו). ולהעיר ג"כ מהמבואר בכ"מ (ראה ד"ה שובה תרפ"ו. ד"ה צעקו תרפ"ח. ד"ה אלקי נשמה תרצ"ט) דאמיתית ענין ד,אין ערוך לך" הוא דוקא לגבי בח" העצמות כי אופן מציאותו של האור הוא כאופן המציאות שבעולמות ולא כמו ענין אמיתת המצאו מה שהעצמות הוא אמיתת המציאות במציאות בלתי נמצא).

וראה פרדס (שער כ') ועסיס רמונים שם מה דשם אהי' נהגה ד,שם אהי' אינו מורה על שום פעולה ומדה כי אם על הוראות ההעלם אבל אינו מורה על גלוי שום דבר ולפיכך מותר להגות אותו כי הוא מורה העלמו וסבת רוממותו" (עסיס רמונים שם). ועפ"ז מתרץ בפרדס שם* מה דשם בן ד' שהוא בת"ת אינו נהגה באותיותיו, ושם אהי' נהגה, כי ,אם הי' שם בן ד' נהגה באותיותיו הי' מראה כי האצילות מושג וזה אין ראוי לרוב העלמו ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו כי השגת הת"ת הוא במלכות" (פרדס שם ספ"א. וראה

שמות ב

ייתכן כלל להבדיל בין עצם המציאות של הקודש לבין מציאות של חול, אשר אין ביניהם השוואה כלל.

ח. הלל - בכל *ום!

ענין זה, ש,אהיה אשר אהיה" איננו, לפי גירסת הרמב"ם ב,יד החזקה", שם קדוש, שם שאינו נמחק, משום שהוא מבטא את אמיתת הימצאו של הקדושברוך-הוא, והיותו מחוייב המציאות - משתקף בהלכה בענין הנהגת האדם:

נאמר בגמרא* .הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף", ורש"י מפרש זאת: ,,שנביאים הראשונים תקנו לומר בפרקים לשבח והודיה... וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ".

וידועה"" השאלה על כך: מדוע אין לומר הלל בכל יום? אמירת הלל מביעה

בביאור יותר בפ"ב שם ועסיס רמונים שם).

ועפמ"ש שם מובן החילוק בין שם אהי' לשם הו" (שאינו נמחק) גם לפירוש הרמב"ם בשם המפורש (מו"נ שם פס"א).

ועצע"ג והסברה רבה, כי: 1) הוי' נק' (גם) שם העצם (שעד"ז בקוה"ק - מקום עצומ"ה), 2) עאכו"כ השם הוי' כשהוא בלי נקודות (פרדס שם פ"א), 3) גם שם אהי' לכאורה - (ובפרט ע"פ המדרש דאהי' - ע"פ מעשי) פועל (שעפ"ז מובנת בפשטות נחמת בנ"י ע"י הודעה זו), 4) ביאר אדה"ז דש"ש שגור בפי כל - היינו עצומ"ה (תו"א יד, ב. מאמרי אדה"ז: תקס"ה (ח"א) ע' יב; ענינים ע' סת. ע. ועוד). ואב"מ.