469

בטבת, הרי גם תשעה בטבת עצמו קשור עם עשרה בטבת, כמודגש הקשר ביניהם בסליחות דעשרה בטבת] שעילוי זה ישנו כבר תיכף ומיד בעת העבודה, ובזה גופא -- י"ל לכאורה, נוסף על ביאור הידוע של אדמו"ר מהר"ש'י [שענינו ,לכתחילה אַריבער":י] ע"פ המשל לאדם שנותנים בידו תיבה סגורה ונעולה עם אבנים טובות ומרגליות, ונותנים בידו גם את ה,מפתח" שיוכל לפתוח את התיבה בכל עת שירצה, אלא יתירה מזה -- שהתיבה אינה נעולה, ואפילו לא סגורה (בלא מנעול), ולא עוד, אלא שאין זה דבר המונח בתיבה כלל, כי אם דבר הגלוי!

ומה שהעולם נמצא במעמד ומצב שאינו מוכשר עדיין שיתגלה הדבר במציאות העולם, ויש צורך לבטל את חומריות העולם, ולפעול שגשמיות העולם לא יעלים ויסתיר כו' -- הרי כל זה אינו אלא בנוגע לגילוי בעולם; אבל בנוגע למציאותו של היהודי -- הרי מכיון שעבד עבודתו בשלימות, ,בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך*":י, מובו, שאצלו מתגלה הדבר תיכף ומיד

והכוונה בזה -- לא רק שהדבר הוא בגילוי בנוגע לנשמתו, ,חלק אלקה ממעל ממש":י, אלא שהגילוי הוא גם

1.9

בנוגע לגוף, שהרי הנשמה מחי' ומנהיגה את הגוף על כל חלקיו, עד כדי כך, שגם הגוף של יהודי הוא גוף קדוש"י.

ובלשון הזהריי (שאומרים בעת ההשתטחות על קברי צדיקים, ובמיוחד (בנוגע אלינו) על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) ,גופא דלהון קדישא, נפשא דלהון קדישא, רוחא דלהון קדישא, נשמתא דלהון קדש קדשים", כלומר, שקדושת הנשמה, קדש קדשים, פועלת ומשפיעה גם על בח" רוח ונפש, עד לגוף, שגם ,גופא דלהון קדישא",

ועד כדי כך, שכתוצאה מזה נפעל גם בנוגע לנכסיו של היהודי -- מכיון שנעשו רכושו וקנינופי, כמבואר פרטי הדברים בהלכות מכירה בספר קנין להרמב"ם, שלומדים בשיעורי ימים אלו.

י. ע"פ האמור לעיל אודות תוכן הענין וההוראה ד,ויחי יעקב בארץ מצרים" -- מובן העילוי המיוחד בעשרה בטבת שחל ביום א' דפ' ויחי:

כאשר עשרה בטבת חל ביום שבו צריכים ,לחיות" עם ההוראה ד,ויחי יעקב בארץ מצרים", שתוכנה ונקודתה שירידת הגלות אינה אלא כדי לבוא לעילוי גדול יותר, ועד כדי כך, שהעילוי בא תיכף ומיד (כנ"ל בארוכה) -- אזי מודגש ביותר שתכלית הכוונה ד,סמך מלך בבל אל ירושלים" אינה אלא כדי שעי"ז יהי' עילוי גדול יותר.

והעניז בזה:

,(מלך) בבל" מורה על מעמד ומצב הגלות, ובמילא, כאשר ,סמך מלך בבל

(סרי"ח) ואו"ת להה"מ (קא, ד).