464

4+ לקוטי

וענינו הפרטי של עשרה בטבת הוא - ,סמך מלך בבל אל ירושלים" שלפנ"זי).

ומכיוז שמצינו חומר מיוחד בעשרה בטבת לגבי שאר הצומות, מובן, שכן הוא גם בנוגע לענין הטוב דעשרה בטבת:

הן הענין הטוב המשותף בכל הצומות, ,צום ויום רצון לה'", ,צום אבחרהו", ועד לתכלית השלימות דהפיכת הצומות ,לששון ולשמחה ולמועדים טובים" -- מודגש יותר בעשרה בטבת,

והז הענין הטוב שבמאורע הפרטי דעשרה בטבת, ,סמך מלך בבל אל ירושלים", אשר הכוונה בזה היא, שעי"ז תבוא ירושלים לשלימות נעלית

יותר, ,סמך גו'", מלשון ,סומך נופלים* (כמדובר בארוכה בשנים שלפנ"ז: 6 -

שגםענין זה מודגש יותר בעשרה בטבת,

ד. והנה, נוסף על הענין יהכללי דעשרה בטבת בכל שנה ושנה, ישנם ענינים מיוחדים המודגשים בקביעות שנה זו -- שעשרה בטבת חל ביום ראשון בשבוע, ובזה גופא -- ביום ראשון בשבוע דפרשת ויחי.

ובהתאם לכך, ישנה הוראה מיוחדת מהקביעות ביום ראשון בשבוע, וכמו כן הוראה מיוחדת מפרשת השבוע, כתורת אדמו"ר הזקן!י שצריכים ,לחיות" עם הזמן, כלומר, לחיות עם ההוראות שלמדים מפרשת השבוע, ובמיוחד -- מחלק הפרשה השייך ליום זה, ובנדו"ד, החלק ד,ראשון" (מהתחלת הפרשה עד שני).

ובכן, האמור לעיל אודות החומר המיוחד דעשרה בטבת, ,שאפילו הי' חל בשבת לא היו יכולין לדחותו ליום אחר", וכן הענין הטוב ד,סמך מלך בבל אל ירושלים", מלשון ,סומך נופלים" - הרי ענינים אלו הם בהדגשה יתירה בקביעות שנה זו: החומר דעשרה בטבת שלא הי' נדחה מפני השבת -- מודגש בקביעות דעשרה בטבת ביום ראשון בשבוע, והעניז הטוב ד,סמך מלך בבל אל ירושלים", מלשון ,סומך נופלים" -- מודגש בהוראה דפרשת השבוע והיום, כדלקמן.

ה. העילוי דעשרה בטבת כשחל ביום ראשון בשבוע -- יש לבאר ע'פ מה