446

46 לקוטי

והדיוק הוא, כאמור, ,נהנה מן הגוף", היינו, שההנאה דאדם העליון -- ,נחת\ רוח לפני כו'" -- היא מהעבודה הקשורהן עִם הגוף הגשמי, וכיו"ב בנוגע לכל עניני העבודה -- מעשה גשמי דוקא, ,המעשה הוא העיקר"יי.

והדגשה זו -- שהעיקר הוא הגוף הגשמי -- מצינו בענין ה,תענית":

יש מצוות התלויות במוח או בלב, ואינם קשורים (כל כך) עם גשמיות. ואפילו המצוות התלויות בשאר אברי האדם -- הרי לא תמיד קיימת הדגשה מיוחדת על הגשמיות שבדבר.

אמנם, ענין ה,תענית" -- כל ענינו כעינוי הוא בנוגע לגוף הגשמי, עניני אכילה ושתי' שהגוף נהנה מהם, ויתירה מזו: ענינים המוכרחים לחיות וקיום הגוף (לא רק עניז של תענוג בלבד), במ"שי ,לחם לבב אנוש יסעד", ולא עוד אלא ש,לא על הלחם לבדו יחי האדם כי על בל מוצא פי ה' יחי' האדם"", כפירוש. האריז"ל* שנשמתו של האדם זקוקה ל,מוצא פי ה'" שבלחם הגעמי. ואף שמדובר אודות ,מוצא פי ה" שבלחם, הרי כדי לקבל את החיות מ,מוצא פי ה'י שבלחם -- בהכרח לאכול את הלחם הגשמי כפשוטו.

וכז הוא גם בנוגע לפעולה בעניניו העולם, שהרי א' הענינים השייכים במיוחד לעבודה דיום התענית הוא - (ההוספה ב)מצות הצדקה, שבה מתבטא

כללות ענין העבודה דבירור העולם, בנ"ל.

ונמצא, שכללות עבודתו של יהודי לפעול בענינים גשמיים דוקא - מודגשת בגלוי ביום התענית.

ה ויש להוסיף בזה -- בעומק יותר:

עבודתו של יהודי היא, כאמור, לגלות את ה,טוב (ויתירה מזו: ,טוב) מאד" שבד. מציאות הבריאה.

ועניז זה מודגש ביותר ביום התענית -- שמגלים את ה,טוב מאד" בדבר שהטוב שבו בהעלם כל כך, עד שבגלוי הוא היפך הטוב:

ביום התענית אי אפשר להנות מעניני אכילה ושתי', כלומר, שה,טוב", ועאכו"כ ה,טוב מאד" שבעניני אכילה ושתי' הוא בהעלם, ולא עוד אלא שבגלוי ישנו ענין של צער ועינוי -- היפך הטוב.

ובזה מתבטא העילוי המיוחד שביום התענית -- שע"י עבודתו של יהודי מגלים את ה,טוב מאד* שבענין התענית (צער ועינוי) גופא, הן למעלה -- שיום התענית נעשה ,יום רצון לה'", עד לפנימיות הרצון -- חפץ ותענוג*י, נחת רוח לפני, ,צום אבחרהן""", ועי"ז - ,פועל ישועות בקרב הארץ*"י,

והן בנוגע לאדם דלמטה - כפי שמצינו בהלכות שבת [והרי נמצאים אנו בג' הימים שלפני השבת, ,קמי שבתא"י] בנוגע לתענית חלום בשבת, ש,התענית הזה תענוג הוא לו"5, וההסברה בזה -- מכיון שהרצון מהפך את התענית