444

44 לקוטי היא -- ,אשר ברא אלקים לעשות":י, שפירושו -- ,לתקן"*י היינו, שתפקידו של יהודי לפעול תיקון ושלימות במציאות הבריאה, ובלשון הגמרא:י: ,בעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית".

ולכאורה אינו מובן: הרי ביום הששי למעשה בראשית (שהתחלתו% ביום חמישי לאחרי חצות -- הזמן שבו נמצאים עתה) היתה כבר הבריאה בשלימותה, כמ"ש'' ,וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", לא רק ,טוב" סתם, אלא ,טוב מאד", וא'כ, מה שייך להוסיף תיקון ושלימות (כביכול) על תכלית השלימות?!

והמענה על זה -- כמבואר בדרושי חסידות*י בארוכה בביאור טעמי בריאת העולם, שא' הטעמים הוא -- ,בכדי שיתגלו שלימות כוחותיו ופעולותיו כו" (כלשון הע"ח בתחלתו"י). כלומר: הקב"ה בודאי שלם בתכלית השלימות ואינו חסר כלום ח"ו, אבל אעפ"כ, עלה ברצונו שכוחותיו ופעולותיו יבואו בפועל ובגלוי בעולם דלמטה, עד לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנול.

וכוונה זו נשלמת ע'י עבודת האדם -- שעל ידו נפעל גילוי אלקות במציאות הבריאה כולה, עד לדברים הכי תחתונים:

מציאותו של יהודי היא -- כלשון הכתוביי: ,חלק אלקה ממעל", וכפי

שמוסיף אדמו"ר הזקן בספר תניא קדישא:: -- ובכך מגלה את פירוש הכתוב ,חלק אלקה ממעל" -- ,ממש", וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"רג ש,ממש" הוא גם מלשון מישוש (פירוש השני ד,ממש"), כלומר, שהעניז ד,חלק אלקה ממעל" צריך לחדור בגלוי באופן ד,ממש", עד שיוכלו למשש זאת ע"י חוש המישוש שבידים!

דהנה, ידוע מ"ש הרמב"ם:: בנוגע לחוש המישוש, שלא מצינו בכל התורה לשון ,מישוש" בנוגע להקב"ה, אף שבנוגע לשאר החושים, ראי' ושמיעה וריח, ,דיברה תורה כלשון בני אדם"? -- לפי שחוש המישוש הוא תחתון ופחותהערך כל כך עד ש,אי אפשר לציירו בחק השם יתעלה" אפילו לא בשם המושאל בלבד.

ולמרות (ואדרבה -- בגלל) גודל

הירידה שבחוש המישוש, מדגישים שמציאותו של יהודי היא: ,חלק אלקה ממעל ממש", היינו, שע'י התלבשות הנשמה בגוף הגשמי הנתפס בחוש המישוש -- מתבטא אמיתית הענין ד,חלק אלקה ממעל ממש" (כפשוטו).

וכשם שהדברים אמורים בנוגע למציאותו של יהודי -- כן הוא גם בנוגע לעבודתו:

עבודתו של יהודי צריכה להיות בתכלית השלימות, בכל כחו ובכל יכלתו, ובלשון הש"ס*: ,כדבעי ליי למיעבד",