436
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה יז
456 לקוטי
משיחת עשרה בטבת -- יהפך לשמחה -- ה'תשמ"ג* אודות המצב בארץ הקודש
א בהתחלת פ' ויחי גאמר: ,ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". וידוע הפ" בזה ע"ד הרמז - שי" שנותיו המובחרות (י"ז בגימטריא ,טוב") חי יעקב אבינו בארץ מצרים (ראה בעה"ט עה"פ. וראה אוה"ת ויחי שנד, סע"א). וכביאור אדמו"ר הזקן בענין זה: מכיון ש,את יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה" (ויגש מו, כח), ,לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא
הוראה" (פרש"י עה"פ) -- הנה ע" לימוד התורה (לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא) וההנהגה בדרכי התורה אזי נעשים חיים ראויים לשמם -- ,ויחי" - גם במצרים (,היום יום" -- י"ח טבת).
וההוראה מזה:
גם כאשר בנ"י נמצאים בגלות -- ארץ מצרים (,כל המלכיות נקראות ע"ש מצרים") מפני גזירת הקב"ה על כללות ענין הגלות -- צריכים הם לגלות את הכוונה והתכלית שבענין הגלות - לעשות שם ,בית תלמוד שמשם תצא הוראה", ועי"ז -- לאחד את כל בנ" הנמצאים בגלות, ברוח התורה, וע" התורה -- כמודגש בההפטורה ,והיו לאחדים בידיך", ביד יחזקאל הנביא (אליו באו ,מזקני ישראל לדרוש את הוי'").
וכפי שאחדות זו הודגשה ביותר בגלות מצרים -- שבה היו כל בנ" (למקטנם ועד גדולם) מרוכזים ביחד בקירבת מקום -- בארץ גושן שבמצרים, משא"כ בגלויות שלאח"ז (גלות בבל, מדי ופרס, יוז ורומי) שנתפזרו בכו"כ ארצות.
וכאשר ההנהגה היא באופן האמור - אזי נפעל הענין ד,ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה*", כמנין ,טוב", כלומר, שגם ימי הגלות האחרונים נעשים כבר ימים טובים, וזוהי ההכנה לאמיתית הענין ד,ימים טובים" - כאשר יהפכו ימים אלו (ימי הצומות) לימים טובים וימי ששון ושמחה (רמב"ם
סוף הל' תעניות).
הערות
- 1. שיחות
- 2. [לאחרי שדובר בארוכה אודות כללות עניז התענית -- ,מדרכי התשובה כו'", ובפרט התענית דעשרה בטבת, ,שבו סמך מלך בבל . . על ירושלים והביאה במצור ובמצוק" (רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב) -- התחלת כללות ענין הגלות,
- 3. -- כי סיבות י"ז בתמוז וט' באב וצום גדל" באו (בפשטות) כהמשך לביאת ירושלים במצור -- וי"ל שזהו הטעם (לדעת האבודרהם הובא בב"י (טואו"ח סתק"נ)) דרק ב" בטבת נאמר ,בעצם היום הזה" ורק הוא דוחה שבת -- משא"כ ג' הנ"ל --
- 4. והתיקון לזה -- ע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (מכיון שסיבת גלות האחרון הוא ,מפני שהיתה בו שנאת חנם" (יומא ט, ב)), וכמודגש גם בהפטורה דשבת פ' ויגש (ערב עשרה בטבת) אודות אחדותם של יהודה ואפרים ל,עץ אחד" -- התייחס כ"ק אדמו"ר שליט"א להוראה נוספת הנלמדת מהקביעות דעשרה בטבת בשנה זו -- ביום א' דפ' ויחי].
- 5. ) ראה גם לעיל ע' 267 ואילך. ע' 270 ואילך. המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.