401

שכן, כאשר רואים את התגברות חושך העולם (,משתשקע החמה) מיוחד כו', יש להוסיף עוד יותר בעניו השמחה, כדי לבטל את כל הענינים הבלתי-רצויים מכל וכל, ,עוצו עצה ותופר"*.

ובמכ"ש וק"ו: אם נהגו ישראל לקבוע ענין של תעניתי כדי לבטל ענין בלתירצוי -- הרי עאכו"כ שיכולים וצריכים לבטל ענינים בלתי-רצויים ע"י הוספה בענין השמחה* [ובפרט ע"פ דברי אדמו"ר הזקן באגה"ת" שבדורותינו אלה אין בכחנו להתענות כו'], ע"ד דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו", = שהענינים שפועלים בר"ה ע"י העבודה ד,גילו ברעדה" - פועלים בשמע"צ ושמח"ת ע"י העבודה דשמחה, שמחה של תורה ושמחה של מצוה.

ובנוגע לפועל:

דבר נכון וטוב -- להציע ולקבוע, אשר, בכל יום ויום דחנוכה (החל מימי חנוכה השתא) יעשו מסיבות של שמחה

(,פּאַרבּריינגענישן"), ובזה גופא - באופן דמוסיף והולך ואור, ע"ד נרות חנוכה.

וע"פ האמור, מובן, שאין כאן שום חשש לעניןו של ,חדש" [כידוע גודל הזהירות שלא לחדש דברים חדשים, וכפתגם גדולי ישראל -- ע"ד הצחות --

,חדש אסור מן התורה"], שכן, ענין השמחה הו"ע עיקרי בכל המצוות, ובפרט בימי חנוכה, אשר, לדעת הרמב"ם נקבעו (גם) ל,ימי שמחה"

טז, ולסיכום -- הנקודה הכללית דכל האמור לעיל:

בעמדנו בנר חמישי דחנוכה, שבו מודגשת ביותר שיטת ב"ה, ,מוסיף והולך", בעניז האור (כנ"ל בארוכה) -- כמודגש גם בשם ,הלל", כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בלקו"ת'* ש,נק' הלל,

\ מלשון בהילו>* גרו", ענין האור והגילוי

- יש להוסיף בכל עניני ,נר מצוה ותורה אור", כולל ובמיוחד הפצת פנימיות התורה, וכן הוספה בענין השמחה, מוסיף והולך באור.

ואם ,מעט אור דוחה הרבה מן החושך"9 -- הרי עאכו"כ שכאשר מוסיפים ומרבים באור, לא זו בלבד שדוחים את החושך, אלא עוד זאת, שמתבטל לגמרי, עד שלא נשאר ממנו רושם כלל, ואדרבה -- אתהפכא חשוכא לנהורא**.

ובפשטות -- שכל הענינים שבעבר הפריעו (או רצו להפריע) להפצת המעינות חוצה,

-- החל מ,מלכות יון הרשעה", שרצונם הי' ,להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", וכפי שמדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו", ש,תורתך" ו,חוקי רצונך", קאי (בעיקר)