397

לא-תעשה, וכמו: כאשר חשקה נפשו ביותר לאכול ולשתות -- עליו להתאפק ולהמנע מאכילה ושת" עד שיודע תחילה אודות כשרותו של המאכל והמשקה, ויברך להקביה שנתן לו את המאכל והמשקה, אשר, עי"ז יהי' הגוף בריא ושלם, לאורך ימים ושנים טובות.

וכמו כן צריכים להשתדל לעשות דברים טובים -- ,עשה טוב", קיום מצוות עשה, ובכללות -- מצות הצדקה, השקולה כנגד כל המצוות"*.

ישנו סוג בבנ"י (ב'"ש) שעיקר עבודתם בקו ד,סור מרע" -- להלחם נגד הדברים הבלתי-רצויים; וישנו סוג בבן"י (ב"ה) שעיקר עבודתם בקו ד,עשה טוב" -- להוסיף בעניני טוב וקדושה (ועי"ז מתבטלים הענינים הבלתי-רצויים בדרך ממילא)*.

ובהתאם לכך, ישנו חילוק באופן העבודה -- ,פוחת והולך" או ,מוסיף והולך"*:

כאשר עיקר העבודה היא בקו ד,סור מרע", שלילת דברים בלתי-רצויים (שיטת ב"ש) -- הרי בהתחלת העבודה, כאשר המשיכה לדברים בלתי-רצויים היא בתקפה, דרוש מאמץ רב כדי לבטל את תוקף המנגד, ולכן, יש צורך בריבוי אור, ,שמונה נרות", אבל למחרתו, מכיון שכבר נחלש תוקף המשיכה לענינים גשמיים וחומריים (,פוחת והולך") -- איז צורך במאמץ רב כל כך,

ובמילא, מספיק להדליק שבעה נרות, ,מכאן ואילך פוחת והולך".

אבל כאשר עיקר העבודה היא בקו ד,עשה טוב", להוסיף בעניני טוב וקדושה, ,נר מצוה ותורה אור" (שיטת ב"ה) -- מתחילים אמנם עם נר אחד, אבל ,מכאן ואילך מוסיף והולך", שכן, מיום ליום הולך וגדל ה,תאבון" לעניני תורה ומצוותי', ,מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"י:, ובמילא, יש צורך להוסיף באור.

וכאן באה ההדגשה המיוחדת בנר חמישי:

נוסף לכך שההלכה היא כדעת ב"ה, ,יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך", היינו, שעיקר העבודה היא להוסיף באור, ועי"ז מתבטלים הענינים הבלתי-רצויים בדרך ממילא -- הרי בליל חמישי דחנוכה ישנה הדגשה יחירה בנוגע לעבודה ד,מוסיף והולך", שכן, בלילות שלפנ"ז ראו ריבוי נרות אצל ההולכים בשיטת ב"ש לגבי ההולכים בשיטת ב"ה, אמנם, מליל חמישי ואילך רואים במוחש שריבוי הנרות הוא -- אצל ההולכים בשיטת ב"ה, שעיקר עבודתם להוסיף באוךר*5%!

י. ויש לקשר ענין הנ"ל עם שיעור היומי ברמבים, כדלקמן.

ובהקדמה -- שגם בספרו של הרמב"ם מודגש החיבור דזקנים וילדים,