259

לוה, אלא באופן של ,למהוי כולא בשלימו חד", אחדות מוחלטת ביניהם.

אך אבי מורי נ"ע אינו מבאר את הקשר שבין ענין זה לבין תוכן הפרשה, בהסתמכו על כך (כאמור פעמים רבות), שענינים פשוטים יובנו מעצמם"*.

וכך בעניננו: הקשר של סיפור זה לתוכן הפרשה מובן מהמשך דברי הזוהר שם: לאחר הסיפור?' מסביר הזוהר, כדלעיל, שמשמעות הגשת יהודה ליוסף היא הקירוב של ,עלמא בעלמא"? .. למהוי כולא חד", בדומה לדברי רבי יהודה שעלמא תתאה ועלמא עילאה'? נעשים ,,כולא בשלימו חד".

ג(. האחדות בעולמות דוקא על ידי התורה

לפי זה יש לומר, שהזוהר מקדים ומביא את הסיפור הנ"ל, לא רק כדי להזכיר פרט מסויים בענין ה,קירוב" של שני העולמות השונים, אלא משום

שהמשמעות של האחדות בין עלמא תתאה לבין עלמא עילאה המבוארת בסיפור זה, מסייעת להבנת הגשת יהודה ליוסף - ,תקרובתא דעלמא בעלמא"??.

וכך מובן גם מדוע מקדים הזוהר ומדגיש בסיפור זה, ש,רבי יצחק ורבי יהודה הוו יתבי לילא חד ולעאן באורייתא",

שהרי, לכאורה, נדרש הסבר: מכך שמסופר על דברי התורה שאמרו, מובן מאליו שהם עסקו אז בתורה. ומדוע יש להקדים לדברי תורה אלה, ולציין שהיו במצב של ,לעאן באורייתא"?

אלא, שבאחדות שבין ,עלמא תתאה" ובין ,,עלמא עילאה" באופן של ,למהוי כולא בשלימו חד" יש חידוש מיוחד שאינו קיים באופנים אחרים של שלום ואחדות, וכדי להגיע לידי החידוש המיוחד באופן זה של שלום ואחדות, דרושה ההכנה וההקדמה של ,לעאן באורייתא": (א) הדבר קשור בתורה, (ב) דוקא באופן של ,לעאן", יגיעה בתורה, כדלהלן בסעיף ה'.

ואופן זה של אחדות מבהיר את האחדות המיוחדת הנוצרת בין יוסף ליהודה, אשר ,אתאחידו דא בדא", שמתאחדים באחדות מוחלטת ,בשלימו".