247
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הרגלים (ומצוותיהם) בכך שהוא יוםטוב מדרבנן, מדברי סופרים, חכמים, בני ישראל חידשו אותןל.
יתירה מזו: חנוכה שונה בזה גם מפורים - כי אף על פי שגם פורים הוא מדרבנן, אך הוא נקבע עלדידי ,תקנת הנביאים"*, שעניינם הוא למסור ולגלות את דבר ה' - ,גלה סודו אל עבדיו הנביאים"י+, עד שלגבי פורים ומגילת אסתר פעלו בני ישראל שנהיה ,כתבוני לדורות"+, והינם חלק מכ"ד כתבי הקודש.
מה שאין כן חנוכה* הוא יוםדטוב אותו ,התקינו חכמים"* בזמן בית שני* לאחר שפסקה הנבואה**.
ומטעם זה הכלל של ,הלכה כבית הלל" (שהולכים אחר הבפועל, משום שתורה דנה לפי גדרי המקבל) מודגש
9 וכמו כל ענינים דרבנן שלכן ,,ערבים עלי ד"ס" (ע"ז לה, א ובפרש"י שם). וראה שהש"ר עה"פ (שה"ש א, ב) כי טובים דודך מיין (ב). נתבאר בתו"א (נב, סע"ד ואילך). לקו"ת מטות (פה, א), סוכות (פ, ב), שה"ש (ז, א). מצה זו תר"ם (ס"ע נג ואילך). ועוד.
0) לשון הרמב"ם ריש הל' מגילה.
1) עמוס ג, ז.
2) מגילה ז, א.
3 ראה יומא (כט, א): דאסתר נס דניתן לכתוב משא"כ חנוכה.
4) לשון הרמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג.
5 וראה ע"ח (שער מיעוט הירח פ"ב) דמקום המלכות בגלות בבל (כולל אחשרוש ופורים) - למעלה מבזמן בית שני.
6 יומא ט, ב. סוטה מח, ב. ועוד.
זאת חנוכה שיחות 585
במיוחד בחנוכה* - משום שבכללות הענין של חנוכה (שבכוחם של בני ישראל לחדש יום"טוב) מתבטא אשר - ונתן לנו את תורתו", החידוש של תורה בגדרי המקבל.
הערות
- 7. ראה תו"א (לד, ב) וסהמ"צ להצ"צ מצות נר חנוכה (עד, ב) ביאור מחלוקת ב"ש וב"ה דב"ש למדין נ"ח מפרי החג ,וב"ה סברי מעלין בקודש .. דלא דמי ללמוד זה מפרי החג כי חגה"ס הוא דאורייתא .. מלמעלה למטה וא"כ בא ונמשך הגילוי מצד עצמו מלמעלה למטה .. מי מעכב ומי מונע לה' ית"ש והיד ה' תקצר, משא"כ בחנוכה שהוא מדרבנן שהם המשיכו להיות גילוי זה וא"כ כיון שממשיכים זה מלמטה אא"פ להגיע .. כ"א מעט .. ואח"כ מעלין בקודש כו'". עיי"ש.
- 2. וע"פ המבואר שם יומתק התיווך דב' הטעמים שבשבת (כא, ב) דב"ש וב"ה, הטעם דב"ש כנגד הימים הנכנסין וב"ה כנגד הימים היוצאין (,בכח" או ,בפועל") עם דיעה הב' ,טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה מעלין בקודש ואין מורידין", כי גם בהטעם כנגד ימים הנכנסין (- אזלינן בתר בכח), היינו לפי שלדעתם עיקר הענין בהמצוה הוא מצד גדרי הנותן, מצד למעלה, שזהו מודגש בדאורייתא, כנגד פרי החג [וי"ל (ע"ד הרמז עכ"פ) שזהו דיוק ל' רש"י בשבת שם ,פרי החג מתמעטים והולכים בקרבנות דפי פנחס"]. וראה הערה הבאה. ולדעת ב"ה אזלינן בתר בפועל, לפעול בגדר המטה, ומכיון שנמצא למטה עליו להעלות בקודש.
- 8. ולדעת ב"ש י"ל דס"ל דגם במצות נ"ח (ובכללות מצות דרבנן) ענינן שגם בהן יורגש גדר הנותן, והיינו דגם בזה דהתקינו חכמים נרגש שהוא מצד הציווי ועיקרו מצד התורה. להעיר משו"ת חת"ס (או"ח סר"ח. יו"ד סרל"ג. ועוד. ועיין גם בביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע נטדס) בדעת הבה"ג דעיקר חנוכה הוא מן התורה החיוב לעשות זכר כו' לפי שמצוה לקבוע יום טוב על כל נס ק"ו מיצי"מ, אלא שחכמים קבעו מה לעשות בהם מעין המאורע. ונמצא
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 203 לקו"ש חכ"ה ע' 247
- תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ה ע' 247
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.