246

והביאור בכך הוא: זה שעיקר מציאות הדבר הוא ה,בפועל" - הרי זה בנוגע לנברא, והטעם - אצלו שייך שהדבר ישאר ,בכח" ולא יבוא בפועל ובטל כל הדבר; ולכן, כל זמן שהדבר אינו קיים בפועל, חסר בו העיקר;

ולכן אילו מדובר אודות ,חפצא", מציאות כלשהי (והמצווה שבה) - שמצד עצמה הינה ,בכח" שלא תיתכן מניעה לכך שתבוא לידי ,בפועל" - אזי מיד כאשר קיימת חפצא זו ,,בכח" כבר נפעל העניין שמצדה; חסרים רק עניינים שמחוץ הימנה (זמן וכו') בכדי להמשיכה גם אל הבפועל"?.

ולכן דעת בית שמאי שבענייני תורה מתחשבים עם ה;,בכח" - משום שלתורה יש שליטה על מציאות העולם; וכדרשת חו"ל על הפסוק'* ,לא-ל גומר עלי", אשר כפי שהתורה פוסקת, כך נעשה בפועל בעולם. ולכן, כאשר התורה מדברת אודות ענייני העולם - זאת אומרת כמו שהם ב,עולם" של תורה ומצד תורה - הרי עיקר הדבר הוא כפי שהינו ,בכח", שאז נוצרת מציאותו,

זאת חנוכה שיחות -

אלא שהחפצא צריכה להיות מציאות בנוגדר וחפצי) העולם - ולכן צריכה להיות הדלקת נר (באופן מעשי).

3 .בכח" או ,בפועל" - התחשבות בגדרי נותן התורה או בגדרי המקבל

ויתירה מזו יש לומר, דעת בית-

שמאי אשר כל דבר נקבע לפי ה,בכח"

שלו, היא לא רק משום שמצד התורה

ה/,בכח" הוא עיקר הדבר, אלא יתירה

מזו: שבתוך ה,בכח" קיים ה/,בפועל".

- משום שהתורה היא הרי תורתו של הקדועברוך הוא, ואצל הקדוש-ברוךהוא הרי ,אין כח חסר פועל"י. אצל נברא שונה הדבר - אצלו כח ופועל הם שני דברים נפרדים ולכן הכח חסר פועל; אך אצל הבורא כאשר רק ישנו ה/,בכח" נעשה מיד ה,בפועל" (בתוך ה,,בכח")?:.

ולכן סבורים בית שמאי (שבענייני תורה) ,אזלינן בתר בכח" - כי מצד התורה (תורתו של הקדוש-ברוך-הוא) הרי ,אין כח חסר פועל".

ול פי זה יש לומר, שהמחלוקת בין בית"שמאי ובית"הלל האם ,אזלינן בתר