222

ד. כל ארף מצמיחה גידולים מ*וחדים לה

יש לומר, שההסבר לכך הוא, שבהבדלי ניסוח ודיוקים אלו מבהיר

רש"י את כוונתו, השונה מכוונת המדרש, כאמור כמה פעמים?, שאף

במקומות שבהם נראה שרש"י לא חידש פירוש, אלא רק הביא פירוש מדברי חז"ל, הרי כיון שרש"י מפרש את הפסוקים לפי פשוטו של מקרא, לבן חמש למקרא, הרי גם לשון רש"י צריכה להתפרש לפי המשמעות הפשוטה, של המילים שלו, כפי שהן מובנות ל,בן חמש למקרא", למרות שכוונת המדרש במילים אלו היא שונה.

וכך בעניננו: אמנם, לשון רש"י דומה ללשון המדרש, אך כוונתו של רש"י היא כמשמעות הפשוטה של דבריו, כדלהלן:

,שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה" - כוונת רש"י במילה ,מעמדת" היא לפירושה הפשוט'?, כלשונו של רש"י בפרשה הקודמת? ,להעמיד ממנו בנים": כל ארץ מעמידה, מצמיחה את הפירות המיוחדים לה. כלומר, ארץ מסויימת מותאמת לגידול פירות

מקץ א

מסויימים, וארץ אחרת - לפירות אחרים. כפי שכבר למדנו לפני כן5, שמצרים היא ארץ אשר ,מגדלת פשתן",

ויותר מכך: בתוך ארץ אחת ייתכן שיהיו מספר ארצות, כגון .בארץ מצרים בארץ גושן"י? - וכל אחת מארצות אלו ,מעמדת פירותיה", כפי שכבר אמר רש"י לפני כן בפירושו<.

מדוע חשוב לציין זאת? - ממשיך רש"י ואומר: ,ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב": כיון שכל ארץ מצמיחה גידולים המיוחדים לה, מובן, שעפרה של כל ארץ הוא בעל תכונות מסויימות המתאימות* לפירות שלה, ומשום כך ,עפר המקום" (ו)מעמיד את התבואה מלירקב", שהתבואה נשמרת מרקבון על ידי ערבוב דוקא של ,עפר" מהמקום שבו היא צמחה.

אך מובן בפשטות, שאם ערבבו בתבואה מעפר המקום המונע קלקולה, הרי אין זה משנה באיזו עיר אוכסנה התבואה ?.