217

100 לקוטי שגור בפיו": יוסף הזכיר תמיד, בכל ארוע ובכל מצב, את הקדוש-ברוך-הוא כמנהיג העולם, כפי שלמדנו לפני כן שיעקב אמר ליצחק'* ,הקרה ה' אלקיך לפני", וכפי שמפרש על כך רש"י5, שיצחק אמר על כך, ש,אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו". ולכן ידע פוטיפר שהצלחתו של יוסף נובעת מכך ש,ה' אתו", כפי ששמע תמיד מפי יוסף6,

לעומת זאת, בפסוק ,ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח", וכן בפסוק ,אין שר בית הסוהר רואה... באשר (בשביל ש)ה' אתו", איץ מדובר על כך שפוטיפר, או שר בית הסוהר, ראה ,כי ה' אתו", אלא על עצם התופעה, שהגורם להצלחת יוסף הוא. ,כי ה' אתו", וכאן אין מקום לשנות את הפשט ולפרש ש, שם שמים שגור בפיו".

,שם שמים שגור בפיו" - דוקא בבית פוטיפר

אך עדיין נותרה השאלה על הפסוק עצמו:

כיון שגם בהיותו בבית הסוהר היה בודאי ,,שם שמים שגור בפיו" של יוסף, וגם שר בית הסוהר יכול היה לראות ,בי ה' אתו" - מדוע אין התורה אומרת ששר בית הסוהר ראה ,כי ה' אתו" - ,שם שמים שגור בפיןי37?

אך לפי האמור לעיל מובן הדבר, כי הענין של ,שם שמים שגור בפיו" הוא טעם וסיבה לעצם המצב של ,וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו", ולא רק לכך ש,וירא אדוניו" - לראיית פוטיפר ,בי ה' אתו":

כיון שיוסף היה חדור באלקות באופן של ,שם שמים עגור בפיו", שבכל פעולה וארוע הוא היה מזכיר שם שמים, לפיכך הוא היה ,כלי" מתאים להצלחה נעלית זו - ,ה' מצליח בידו".

אך זאת רק לגבי האופן הראשון של ההצלחה, כפי שהיה לו בהיותו בבית פוטיפר - ,ויהי איש מצליח", ,ה' מצליח בידו" - שהוא היה ,איש מצליח" מפני שהתנהג כראוי לכך, שבכל מעשיו היה מודגש הקשר התמידי שלו לאלקות.

לעומת זאת, באופן הנעלה יותר של הצלחה - ,ואשר הוא עושה ה' מצליח" - אין חשיבות להדגשה של ,שם שמים