183

20 לקוטי קורין% למעה קשיטה". אפילו בכרכים - ערי מסחר גדולות - נהגו לקרוא למעה בשם תכשיט. וזוהי הוכחה אמיתית לחשיבותן הרבה.

התמיהות המתורצות על ידי הסבר זה

לפי זה יובן גם:

א) מדוע אין רש"י מקבל את הפירוש ש,קשיטה" היא ,בבש" - כי מתשלום כזה אין להסיק מסקנה מיוחדת, על חשיבות מיוחדת וכדומה, ואין טעם שהתורה תספר על כך.

ב) בפשוטו של מקרא - כשאפשר לפרש ששילם חמשה שקלים - אין לפרש ששילם מאה שקלים", או מאה מרגליות וכדומה, כי הגזמה בערך של דבר, פי עשרים מהדעה הראשונה, היא להיפך מן הפשט?!

ג) מובן מדוע אין התורה מציינת את הסכום הכללי - חמשה שקלים, או ,מאה גרה", אלא ,מאה קשיטה"" - כי הדגש איננו על הערך הכספי, אלא על כך שיעקב שילם על השדה בדבר המשמש כקישוטים - ,קשיטה".

ד) מובנת כוונת ,בעל הסוגריים"

וישלח ג

(תלמיד רש"י?) שהוסיף ,ותרגומו חורפן, טובים חריפים בכל מקום כגון עובר לסוחר":

בכך מודגשת יותר חשיבותן של המטבעות ששילם יעקב עבור השדה - שהן היו מטבעות חשובות במיוחד - ,,חריפים בכל מקום".

ויש לומר, שבהוספת ההוכחה ,כגון עובר לסוחר" אין הכוונה רק להביא דוגמא והוכחה לפירוש, אלא גם לתוכן הענין: בדיוק כשם שהתורה מדגישה את חשיבות התשלום של אברהם, אשר שילם במטבעות שהיו ,עובר לסוחר", כך שילם יעקב במטבעות שהיו ,חורפן .. חריפים בכל מקום".

ה) לפי זה ניתן להבין את דברי רש"י בהמשך, ששכם אמר לדינה ,כמה. ממון בזבז", למרות שיעקב שילם חמשה שקלים בלבד עבור חלקת השדה: הדיוק בלשון רש"י הוא ,,בזבז", שהמשמעות של בזבוז איננה דוקא כאשר מדובר על סכום גבוה, אלא גם סכום קטן*, המוצא שלא לצורך לחלוטין, כאשר משלמים שלא לפי הערך ההכרחי של הדבר, הוא בזבוז.

וכך בעניננו: כיון שיעקב שהה שם באופן עראי ביותר, נראה היה לשכם, אשר לא הבין את חביבות הארץ בעיני יעקב, שתשלום של ,מאה קשיטה" -