161

הבבלי לבין התלמוד הירושלמי<: על התלמוד הבבלי נאמר ,במחשכים הושיבני", כי ענייני התורה מופיעים שם באופן שכדי להגיע לביאור הענין, אל המסקנה, יש לעבור דיונים רבים, שקלא וטריא, קושיות ודומה - ,במחשכים", ולעומת זאת, בתלמוד הירושלמי אין כל כך הרבה קושיות ודיונים, שם מופיעים ענייני התורה מלכתחילה באופן ברור יותר, כך שאפשר להגיע מהר יותר אל המסקנה.

אך למרות זאת, כיון שגם התלמוד הירושלמי הוא תורת הנגלה, שמדובר בה על ענייני העולם - ,אילנא דטוב ורע"? - המסתירים את האמת שבתורה, לכן יש גם בתלמוד הירושלמי ההסתר של - במידה מועטת לפחות - קושיות וכו'.

ואילו בפנימיות התורה - ,לית תמן לא קשיא... ולא מחלוקת". כי בפנימיות התורה עוסקים בגלוי בעניינים רוחניים ואלוקיים, הנעלים גם בגלוי: מהעלם והסתר העולם, ולכן

יו"ד בסלו שיחות 1508

אין שם מקום לקושיות וכו'. זוהי פדייה בדרך שלום, ,,פדה בשלום נפשי"'*.

וזהו הקשר של גאולת אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי עם אמירת הפסוק ,פדה בשלום נפשי" - כי גאולתם לא היתה רק גאולה פרטית, אלא גאולה כללית, גם של התורה, גאולה של תורת החסידות, פנימיות התורה, שמהותה. היא, כדלעיל, הענין של ,פדה בשלום" בתורה עצמה.

ד. חכמה ובינה בגילוי החסידות

ידוע? שגילוי תורת החסידות היה באופן מסודר, בהתאם לסדר ההתגלות של רעיון שכלי חדש, שבתחילה מתגלית תמצית הרעיון (חכמה), הנקודה הכללית, הנעלית מפרטים, ולאחר מכן יורדת הנקודה לבינה, בהבנה והשגה, שהרעיון נעשה מובן על כל פרטיו.

וכפי שמוצאים בסדר ההתגלות של הנגלה שבתורה: בתחילה באה ,משנה", שהיא ,דבר קצר וכולל עניינים רבים":, ורק לאחר מכן באים הדיונים במשנה (לגמור ואחר כך