157
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אלא אף מצד למעלה כביכול, שכל ההמשכות של אין-סוף באות כאילו מאליהן ".
ולכן מגיעה השפעה זו באופן ש,מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ": המלאכים הקודמים היו לשם שמירה - המצביעה על עזרה וסיוע לאדם בעבודתו, הזקוק לשמירה. אך מלאכים אלו באים רק כדי ללוותו, לכבוד בלבד, כדלעיל. כי אתערותא דלעילא זו באה לאחר שיש ,אתר שלים", כאשר אין צורך בשמירה, ויותר מכך, לא חסר לאדם מאומה, כולל ההמשכה מלמעלה הכרוכה בעבודתו, אלא היא מגיעה לאדם בבחינת מתנה.
ט. ההוראה - סיוס עבודת הגלות מתוך כבוד
כל ענין בתורה מהווה הוראה בעבודת האדם. כך גם בענין זה: התורה מספרת לישראל שלאחר שהות בחוץ לארץ, בגלות, לפני הכניסה לארץ ישראל, משגר הקדוש-ברוך-הוא את מלאכי ארץ ישראל לקראתו (לחוץ לארץ - בתקופת הגלות) ללוותו לארץ, כדי לגלות לישראל את המעלה העצומה
שבעבודתם, ולהעניק להם תוספת כח ועידוד וחיזוק בעבודה.
אפילו בזמן שישראל עדיין שוהים בגלות, אומרים לכל יהודי, שלא זו בלבד שאל לו להיבהל ולהתפעל מפני הגלות ומפני ה,גויות", שהרי מלאכי חוץ לארץ שומרים עליו, ו,לא" ינום ולא יישן שומר ישראל... ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך"?י, עד אשר ,והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך"* כבר בתקופת הגלות *, ואף יותר מכך:
הקדוש-ברוך-הוא שולח את מלאכי ארץ ישראל ללוותו, ולהוסיף בכבודו*. כלומר, דרכו שלא להיבהל מן הגלות ומן ה;גויות" אינה באופן גלותי, אלא בהרחבה ובאופן של גאולה, על ידי מלאכי ארץ ישראל, באופן של כבוד.
ועצם הידיעה על כך נוסכת עידוד וחיזוק בסיום העבודה בסוף תקופת הגלות, שלא להתחשב כלל ב,גויות", אלא לצעוד לבטח בדרכנו, ולהשלים את העבודה של ה,פכים קטנים"*, אשר נותר עדיין
הערות
- 7. וע"ד ענין ההתהוות שמצד העצמות שנאמר הוא צוה ונבראו ממילא (תו"א מג"א צו, ג. לקו"ת ראה כ, סע"ג ואילך. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ד ע' 50 הערה 41).
- 2. ו'צא גב
- 3. שיחות
- 8. וקאי על זמן הגלות, כפי' הראב"ע בריש המזמור.
- 9. תהלים קכא, דדה.
- 0. ישעי' מט, בג.
- 1. וכמעשה רב - זבחים יט, רע"א.
- 2. ע"ד המאורע בזבחים שם - ענין דכבוד.
- 3. ראה פרש"י וישלח לב, כה - מחולין צא, סע"א. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 310. וש"
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.