143

בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכר..." מבטא הרמב"ם את כוונת החובה ,לעבוד בכל כחו". בתחלה אומר הרמב"ם ,כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני... כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן...", ולאחר מכן הוא ממשיך ומוסיף: וכן חייב לעבוד בכל כחו.

לכאורה, אפשר היה להסביר;: החובה לדקדק על עצמו בזמן קשורה לאיסור ,שלא יגזול מלאכת בעל הבית", ואילו החובה ,לעבוד בכל כחו" אינה קשורה כל כך למלאכת בעל הבית, עד אשר נאמר שכאשר אין הוא עושה זאת, הרי אין הוא מקיים את ,שלא יגזול מלאכת בעל הבית", אלא חובה זו קשורה רק לפועל העובד כשלעצמו, מצד הגברא, שמשום נאמנותו עליו להתמסר לעבודתו עד כדי ,לעבוד בכל כחו". כלומר, לא כל כך משום .בין אדם לחבירו", בין הפועל לבין בעל הבית, אלא חובה זו היא מעין החובות של בין אדם למקום.

על כך מביא הרמב"ם את ההוכחה ,שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד": ההוכחה אינה רק מתחילת דבריו של יעקב, ש,אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן",

ואדרבה, על כך אפשר היה לומר

שיעקב הדגיש* שהוא נהג לפנים משורת הדין, ועבד עבודה שלא היה חייב בה*, וזוהי הוכחה הפוכה - שאין חובה על כל פועל לעבוד בכל כחו,

אלא, עיקר ההוכחה היא מהמשך הפסוק ,לפיכך נטל שכר זאת... (ובאופן של) ויפרץ...":

החידוש בכך איננו שיעקב קיבל שכר מהקדוש-ברוך-הוא על קיום ציוו" ה', שבמצוות אחרות ניתן שכר רק בעולם הבא, ואילו כאן הוא קיבל את שכר המצוה גם בעולם הזה - אלא" החידוש הוא שהוא קיבל ,שכר זאת" שכר על מלאכתו.

כלומר, ההסכם בין יעקב לבין לבן - ,נקבה שכרך" - הביא למעשה לכך, שלמרות שלבן רצה לרמות את יעקב וכו', בכל זאת ,ויפרץ האיש מאד מאד" כי ,בכל כחי..." - שכר בהתאם