89

יהיה גדול ויוכל להשתתף בעצמו בקיום המצווה, משום שבכל מקרה לא תהא זו כלל הפעולה שלו; ולכן, אדרבה - בהודמנות הראשונה (בה התינוק חזק מספיק"?:) מלים אותו.

ד עבודת אברהם היתה ,הכנה"לברית, אצל יצחק ברית שכולה מלמעלה

על פי זה תובן גם המעלה של מילת יצחק - ה,ראשון הנימול לשמונה ימי" לגבי מילת אברהם"? (וישמעאל):?:

לאברהם ניתנה מצוות מילה רק לאחר שהכין את עצמו לכך, עלדידי עבודתו הקודמת עד שמלאו לו צ"ט שנה, והיה בכך סדר והדרגה: החל מ,הכיר את בוראו" (בהתאם למדריגות השונות בכך?: בן שלש, בן ארבעים, בן ארבעים ושמונה), עבודתו לפרסם

אלקות בעולם, וכו', עד לשלימות הנעלית ביותר האפשרית אצל נברא - ורק אחר-כך ניתנה לו (מלמעלה) מצוות מילה, שעל ידה נעשה ,תמים"?.

ולכן בקיום מצות מילה שלו לא היה מודגש וניכר בגילוי, כי זוהי ,ברית" וקשר המגיע במלואו ולחלוטין רק מלמעלה.

זאת אומרת: גם אצל אברהם לא היתה עבודתו הקודמת בבחינת כלי לברית, עילה וגרם לברית - משום, שכנ"ל: הברית הנפעלת עלדידי מילה - ברית עולם, באופן נצחי - אינה בחיק הנברא, כי אין ביכולת נברא הנכלל בהגדרה ,כל הווה נפסד"? (=קיומו בטל ואינו נצחי) לפעול בדבר שכזה (ענין נצחי); הגדול שבגדולים (המבין את המצוה על בוריה) אינו ,קרוב" לכך יותר מאשר קטן שבקטנים -

אלא, עבודת אברהם היתה רק ענין של הכנה לברית - על"ידי שעשה את עבודתו בשלימות, עד כמה שנברא יכול לעשות בתור נברא, נתן לו אחר כך הקדוש-ברוך-הוא מתנה מלמעלה5 שתהיה לו ,,ברית עולם",