77

הוכחה זו באה כהמשך למשמעות ההלכה, העוסקת ב',חוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה", שהעיקר בהכנסת האורחים היא מדת החסד, ההתעניינות ותשומת הלב לאורח - וזאת לא רק בעת קיום המעשה של הכנסת האורחים, כאשר מאכילים את עוברי הדרכים, ואף לאחר מכן, אלא גם לפני כן, מיד כאשר רואים את האורחים ומקבלים אותם יש חשיבות רבה לתשומת הלב ולהתעניינות באורח.

וזה מתבטא בפסוק ,וירא והנה שלשה אנשים", כדלעיל בסעיף ב אברהם אבינו שם לבו לשלשת האנשים אף באמצע ,הקבלת פני שכינה".

י. דרך החסד אצל אברהם אבינו - בשלמות

לפי זה ניתן לתרץ שאלה נוספת המתעוררת על הלימוד מאברהם ש,,גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה":

בסופו של דבר הוכח שבהאכלת והשקיית שלשת האנשים לא קיים אברהם מצות הכנסת אורחים, שהרי לאמיתו של דבר לא היו אלו אנשים, אלא מלאכים שאינם צריכים לאכול, ובמיוחד לפי הדעה שהם לא אכלו, ורק ,נראו כמו שאכלו"*.

וירא א

ואפילו לפי הדעה* ש,אוכלין ושותין ממש", הם לא עשו זאת מפני הצורך באכילה ובשתיה, אלא רק ,מפני כבודו של אברהם"* או מפני הכלל ,,אזלת לקרתא הלך בנימוסיה"'*, ולכן למעשה לא היתה זו גמילות חסד והכנסה לאורחים.

ולפי זה תמוה:

א) אם לאמיתו של דבר לא קויימה כאן מצות הכנסת אורחים", הרי אסור להפסיק לשם כך בעת ,הקבלת פני שכינה". וכיצד ייתכן שאברהם אבינו ייכשל חלילה בהפסקה של הקבלת פני השבינה?

ב) קשה לומר שילמדו הלכה של אמת - ,גדולה הכנסת אורחים..." - ממעשה שלא היה הכנסת אורחים אמיתית?

הכרחי אם כן לומר, שלמרות שהאורחים של אברהם אבינו היו רק ,בדמות אנשים", בכל זאת לא חסר דבר ב,הכנסת האורחים" של אברהם אבינו. לא זו בלבד שרק בעיניו הוא