73

ולפי זה, כיון שהארוע ,וירא והנה שלשה אנשים" היה במראה הנבואה, הרי אין כאן שום רמז להעדפת הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה - כי ראיית שלשת האנשים לא הפסיקה את הקבלת פני השכינה, אלא המילים ,וירא והנה..." מפרטות את עצם הנבואה עצמה, את ,וירא אלין ה'"*3 - הקבלת פני השכינה.

לעומת זאת הפסוק ,ויאמר אדנ"י... אל נא תעבור", הרי כיון שהקדושברוך-הוא הראה זאת במראה הנבואה, כיצד אברהם אומר לקדוש-ברוך-הוא ,אל נא תעבור"**, הרי ניתן ללמוד מכך ש,גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה", כדלעילי'.

ובנוסף על כל זה: בכלל דחוק ביותר לבאר את דברי הרמב"ם בספר היד

החזקה לפי ביאורי פסוקים אלו בספרו מורה נבוכים, כי בספר היד החזקה אין הרמב"ם מזכיר שלא היה זה דיבור ומעשה בפועל, ושכל הפרשה היתה במראה הנבואה. ועוד ועיקר - בדברי הרמב"ם שלפנינו שמובאים להלן, נאמר כמעט במפורש שמעשה זה היה בפועל.

ה ,ללוות האורחים" ולא ,הכנסת אורתים"

כדי להבין זאת יש לבאר תחלה את דברי הרמב"ם בהלכות שהוזכרו לעיל, שכך הוא אומר בהלכה א ,מצות עשה של דבריהם לבקר חולים .. וללוות האורחים ולהתעסק...". לאחר מכן, בהלכה ב', אומר הרמב"ם: ,שכר הלויה מרובה מן הכל. והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, וליוויים יותר מהכנסתן. אמרו חכמים* כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים".

יש להבין: מדוע מתבטא הרמב"ם בדברו אודות מצות עשה של דבריהם בהלכה א' דוקא במילים ,וללוות האורחים", ולא בביטוי הכולל את הכל ,הכנסת אורחים"?

בפשטות נסבירים, שבהלכה זו