65

3 לקוטי של הרי"ש היא - שהוא ,אב לארם", והענין הזה הרי נשאר גם אחר כך; ,אב לכל הגוים", הריהו כולל, ולא שולל את הענין של ,אב לארם", זו רק הוספפ*?.

וזהו דיוק לשון רש"י - ,לא זה ממקומה" (ואינו אומר ,לא ניטלה ממנו"... כנ"ל): אפילו אילולא נכללה האות הרי"ש בשמו (ושמו היה ,אבהם") אין הכוונה שניטל בכך תוכנה של האות רי"ש - התוכן שלה (,אב לארם") נשאר גם אז; אבל אז הייתה משמעות הדבר שהרי"ש ,,נשארת" ב,מקום שני" - רק כחלק מה/,עולם" - .אב לכל העולם"; אך ההדגשה ,לא חזה ממקומה" מחדשת, כי גם לאחר-מכן נשארה הרי"ש ,במקום" שלה, ה,אב לארם" נשאר מפורט בנוטריקון בשם אברהם, כענין בפפני עצמו למרות שהוא בעצם בכלל ,(אב ל)כל העולם".

ה. אופן הפיוס על .תרעומת" האות, בכפוף למשמעות השם החדש

על פי כל זה מובנת גם הראיה ובמכל שכן מכך - שאף יו"ד של שרי נתרעמה... ":

לרי"ש של אברהם יש טענה ונימוקה עמה: מכיוון שהתוכן של הרי"ש נשאר בכל מקרה בשם - לא צריך להיות מופרך שהרי"ש עצמה תישאר בשמו של הצדיק.

לך לך ג

מה שאין כן אצל ,יו"ד של שרי", אין שייכת ,,תביעה" בטענה כזו, משום שתוכן האות יו"ד אין לה כל מקום בתוכן של שם שרה (כדלקמן סעיף ז').

נמצא שזהו ענין של תרעומות גרידא... - ,נתרעמה" (,ואף" - ואף עלדפיזכן גם כאן ,ויתרו" לה, ו,והוסיפה ליהושע").

ול פי זה מתורץ גם השינוי ב,יו"ד של שרי" - שה;יו"ד של שרי" ,זזה ממקומה":

ההשוואה והראיה היא רק לגבי כך ש,תרעומות" של אות פועלת שיפייסו אותה; אבל אופן הפיוס הוא, כמובן, בכל מקום לפי עניינו:

בנידון דידן שתוכן האות רי"ש נשאר גם אחר כך - פעלה טענתה ש,לא זזה ממקומה"; מה שאין כן לגבי ,יו"ד של שרי", שהתוכן של היו"ד לא קיים בשם החדש - לא ניתן להשאיר את היו"ד ,במקומה" - זה חדל להיות מקומה.

ובמילא חייב להיות הפיוס באופן אחר, מכניסים את היו"ד בשם של צדיק שני, שם כזה ההופך ל/,מקומה" - שכן נוטריקון היו"ד יצר חידוש בשם (ובאדם) [,הוסיפה ליהושע שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע", וכפי שרש"י מפרש: ,התפלל עליו י"הַז

יושיעך..."].